איחוד בין בנט לבית היהודי זו שאלה הלכתית, לא פוליטית

זו לכאורה שאלה פוליטית קטנה, אך באמת זו שאלה לאומית-אמונית-הלכתית גדולה.

קודם כל, ייאמר ברורות, שאינינו אוסף של מפלגות, אלא אנו עם ישראל, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, והמשותף לכולנו הוא לאין ערוך יותר גדול מהמפריד. האידיאל הוא שלא תהיינה מפלגות אלא הנהגה אחת גדולה מאוחדת ומוסכמת.

אלא, עד שחזון זה יתגשם, יש לנו מגוון של מפלגות, ובמציאות זו, יש הכרח שתהיה מפלגה שתחרוט על דגלה: "תחיית האומה בארצה על פי תורתה", כהגדרת רבנו הרב צבי יהודה. מדינה צריכה כלכלה, מדינה צריכה צבא, ולא פחות מזה, ועוד יותר מזה, מדינה צריכה רוח, צריכה אמונה, צריכה נשמה. לכן יש הכרח במפלגה דתית-לאומית שתמשוך את מדינתנו כלפי מעלה אל האור, אל הקודש, ויחד עם זה תשמור במסירות נפש גדולהעל קיים, על התכונה היהודית של מדינתנו.

מתוך כך, מובן מאיליו, שתנאי ראשוני הוא שחברי המפלגה יהיו אנשים יראי שמים, מקפידים על קלה כחמורה ולוחמים במסירות נפש על שמירת התורה כולה ביחס למדינה, כפי שהגדיר רבנו הרב צבי יהודה: "חבר אני לכל אשר יראוך".

ומתוך כך, גם מובן מאיליו, שלא מדובר במפלגה דתית-ליברלית-פשרנית-פתוחה, שלצערנו פשרנות זו אפיינה את המזרחי מתחילתו, – וראוי לציין שככל שהמפלגה נעשתה פשרנית, כחה הלך וירד, – אלא במפלגה עם יראת שמים רצינית שלמה. כי מפלגה עם יחס אוהד לדת, יש כבר בליכוד.

איננו מדברים כאן על "איחוד טכני" לקראת הבחירות, שהוא פחות חמור. אלא אנו מדברים על מפלגה מאוחדת, ואז יש להזכיר את מובן המילה אחדות: לא די בהסדר חיים חיצוני, פרקטי, תועלתני, הטומן בחובו מתחים ומחלוקות, אלא שלום פנימי, אמיתי, עמוק, כפי שמסביר מרן הרב קוק בספרו עין איה שבת י' ביחס לשלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא.