הבשורות הטובות הן שהציונות הדתית קיבלה מועד ב' שבו ניתן להכפיל ולשלש את הייצוג בכנסת. בחודש האחרון קיבלה הציונות הדתית הזדמנות לאחד כוחות, ובאותה הזדמנות היא גם קיבלה הבהרות חשובות מנתניהו מה באמת מעניין אותו ועד כמה ערכי הציונות הדתית חשובים עבורו.

הבשורות הרעות הן שאפשר גם להפסיד הכל.

בבחירות הבאות כולם מתחילים מאפס. גם המפלגות שעברו את אחוז החסימה וגם אלו שלא. איחוד מפלגות הימין, המפלגה הדתית לאומית היחידה שעברה את אחוז החסימה, עשתה זאת בעודף של 20,000 קולות בלבד. בבחירות הבאות האיחוד יכול להרוויח קולות, ויכול חלילה גם לאבד קולות. האפשרות ש – 20,000 מצביעים בבחירות הבאות יחליטו ח"ו לעבוד מצד לצד, איננה בדיונית ותלויה במעשינו. כל יום של מריטת נוצות הדדית מגדיל את הסיכוי שהציונות הדתית תישאר ללא כל נציגות במשכן הכנסת.

במועד ב' אפשר גם להפסיד הכל.

אני מאמין שכל נבחרי הציבור שלנו פועלים לשם שמים, מתוך שכנוע פנימי שכדי שהדרך שהם מייצגים תצליח הם צריכים למקסם את כוחם בתוך הציונות הדתית. הבעיה היא שבדרך להשיג חתיכה גדולה יותר מהעוגה הם ממזערים את עוגת הציונות הדתית. הם יקבלו אולי עוד רבע אחוז נוסף מהעוגה הכללית, אבל בדרך לשם הם יקטינו את העוגה הכללית. טוב פלח קטן מעוגה ענקית מפלח קצת יותר גדול מעוגה מזערית וחבוטה.

בשתי מערכות הבחירות האחרונות המאבק האלקטוראלי האמיתי היה בין מפלגות הציונות הדתית לבין נתניהו. נתניהו הוא האויב האלקטוראלי הגדול שנוגס בלי רחמים בעוגה הציונית-דתית. תפסיקו להיאבק אחד בשני ותשמרו על העוגה הציונית-דתית מפני הדב הגדול, שבולס אותה בלי להרגיש שום מחויבות לערכיה ולדרכה.