בתקשורת הכתובה מיחסים לראש המכינה בעצמונה, הרב רפי פרץ, את המילים הבאות: "כאשר רקדתי עם החיילים שבאו לפנות אותי מגוש קטיף, אני בחרתי לומר למפנים: אף אחד לא מפנה אותי, אני יוצא לבד".
אמנם כששמעתי על הריקודים ההם, ומתוך הוקרת דמותו של הרב רפי, פירשתי אותם באופן שונה ונשגב יותר: הבנתי שמדובר בשמחה על ראיית הטוב שמדינת ישראל, טוב שהוא עדיין גדול בהרבה מהפשע של גירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון. ראיתי בריקודים הללו שמחה של גדולי אמונה, תלמידי ר' עקיבא, שמצליחים לשמוח אפילו בעומק הסיבוכים ואפילו בזמן אמת – מול חילול ה' הגדול שנעשה באותו קיץ. כי באמת למרות כל הפיתולים שבדרך – תהליך הגאולה מתקדם בצעדי ענק, וזו שמחה עצומה שראויים לה ריקודים רבים.
מכל מקום, ברור לכל בר דעת שבשעת החורבן ר' עקיבא בכה וכאב, וודאי שלא רקד עם מחריבי המקדש. זו התגובה הטבעית והנכונה, גם לגדולי אמונה. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד (קהלת ג, ד). ויש משהו לא נורמלי בריקודים ביום הגירוש, ועוד עם המוציאים לפועל.
אבל אני מבקש לעשות שימוש בעיקרון, ולהציע מבט ארוך טווח. לא נכחיש שביטול ההסדר הוא חילול ה', ושהיעדר הגיבוי מצד נושאי דגל התורה – צורב ומאכזב. אבל גם משהו נולד במשבר הזה. היום ראוי לכולנו לרקוד ריקוד נוסף, ריקוד עמוק יותר ושמח יותר. במעגל הפנימי תשעה רוקדים, גיבורים ואמיצים, מקדשי שם שמיים. אלה הם תשעת תלמידי ישיבת הר ברכה שמסרבים לעבור, אפילו באופן פיקטיבי, לישיבה אחרת. תשעת הבחורים הללו, יפים ומתוקים, כותבים כעת פרק של כבוד בהיסטוריה של עם ישראל.
אנשים צעירים שמתגברים על לחצים שמפעילים עליהם פקידונים פחדנים ומתעלמים מניסיונות הפיתוי של ברגים זמניים במערכת, שהתכונה הבולטת ביותר שלהם היא בינוניות וכפיפות-עדרית.
ומסביבם ראוי לכולנו לעוג מעגל גדול, לשמוח ולהודות לה' שזכינו לחזות בצמיחתם של מנהיגים. אשרי העיניים שרואות את הצעירים הללו שהם עתידנו. שתעצומות הנפש שלהם מתנוססות כדגל מלכותי, אשר לא יכרע ולא ישתחווה. בזכותם לא ניאלץ להשפיל מבטינו בפני ילדינו ובפני הדורות הבאים. בזכותם לא ניצרב בזיכרונו של עם הנצח, כַּדוֹר שבו זקנים לא מיחו בְּשַׁרים (ע' שבת נה, א).
עם ישראל אינו יודע שכחה מה היא. צקלונו של תינוק יהודי שאך נולד גדוש בהיסטוריה מפוארת. ומעשי גבורה של חלוצים ההולכים לפני המחנה מעטרים את ההיסטוריה היהודית כיהלומים נוצצים, שמהם, ורק מהם, ישובצו בכתר המלכות.
ולבחורים היקרים אומר: בחרתם ישיבה כדי ללמוד תורת חיים, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. והנה ההשגחה הציבה אתכם בתפקיד מרכזי, והזרקורים מופנים אליכם. רציתם להיבנות רוחנית בדרך הרגילה של לימוד תורה – אבל ריבונו של עולם מחשל אתכם באימוני אישיות מסוג מעט שונה, מבלי שביקשתם. דעו לכם שאינכם הראשונים. גם יוסף הצדיק, שעלה מן הבור למלכות, לא בחר במסלול הייחודי שלו: וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר – חסר ו'. ובמדרש: שהיה יוסף נשמט מלילך אצל המלכות והיה המלאך מריצו בעל כורחו. בעמידה שלכם אתם מחזקים את כולנו וממלאים אותנו שמחה על גילויי הגבורה והעצמאות. אשריכם שהריקוד שלכם הוא ריקוד של בני מלכים, ריקוד של מנהיגים, ריקוד של גואלים.
הרב יגאל ללום, מרצה במכללת אריאל לומד כעת דיינות ור"מ בישיבת הר ברכה
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
