האם לומדי התורה ועוסקיה מוגנים מפני נפילה? באופן מוחלט – לא. אבל מעט יותר.

מעט יותר כי חלק מתרבות החיים של לומדי התורה היא תיקון המידות וכוונון המעשים; כי התורה מדריכה את האדם בבחירה בטוב ובמאיסה ברע; כי מימוש התשוקה לקדושה ולקרבת א-לוהים מחייבת נקיות כפיים וברות לבב; כי המחסומים שהתורה מציבה בפני התדרדרות נמצאים הרחק מהתהום העמוקה; כי המאור שבתורה מאיר בנשמה, ועוד ועוד.

אבל לא – כי לעולם מסגרת אינה מבטיחה דבר אלא רק מאפשרת; כי התורה עלולה להפוך לסמא דמותא, ולא תמיד היא סם החיים; כי גבהות הלב מכשילה את האדם גם כלפי בני אדם אחרים ("כמה מכוער") וגם כלפי התורה ("אני ארבה ולא אסור"); כי התורה עלולה להעצים דווקא את פגמיו של האדם; ועוד ועוד.

האם אפוא לא ניתן לתת עוד אמון? ניתן – אבל בזהירות. ניתן – כי רוב מוחלט של לומדי התורה מתברכים ממנה. אבל בזהירות – כי לעולם צריך לשמור על עיניים פקוחות, ואם דבר מה נראה לא מכוון, ומריח לא מכוון, ונשמע לא מכוון – הוא לא מכוון.

אלף הצדקות אינן עומדות במבחן הפשוט של זהירות מלהיות נבל ברשות התורה.

=======

המאמר פורסם בקבוצת 'זיקים' בוואטסאפ ובפייסבוק