בין המצרים: במה תשעה באב חמור יותר מי"ז בתמוז?

אומרת המשנה במסכת תענית פרק ד' משנה ו':

"חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. כלומר חמש צרות נחתו על אבותינו בכל אחד מהימים האלו. האם יש קשר ביניהם?

המשותף לכל האירועים שקרו בי"ז בתמוז שכולם הם אסונות דתיים-רוחניים. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, משה שובר את הלוחות בשל חטא העגל, ואם כן יש כאן יום זיכרון  לחטא העגל, וּבָטַל הַתָּמִיד, יום שלא הקריבו בו קרבן תמיד של שחר, אי אפשר להקריב באותו יום קורבנות אחרים, כלומר באותו יום הופסקה העבודה הסדירה בבית המקדש. וְהָבְקְעָה הָעִיר, עם הבקעת החומה, אין אפשרות לאכול קדשים קלים, ומעשר שני. וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת התּוֹרָה, חוללה התורה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. חולל בית המקדש.

לעומת זאת המשותף לכל האירועים שקרו בט' באב הוא שכולם הם אסונות לאומיים. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, עם ישראל מורחק מארצו לארבעים השנים הבאות. וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, המדינה נחרבת פעם ראשונה ע"י הכשדים ועם ישראל יוצא לגלות של 70 שנה, ובפעם השנייה המדינה נחרבת ע"י הרומאים ועם ישראל יוצא לגלות של 2000 שנה.

וְנִלְכְּדָה בֵּיתֵר, בעקבות מרד בר כוכבא, מוקמת כאן מדינה יהודית שמצליחה להחזיק שלוש שנים. חורבן ביתר, מציין את דיכוי המרד והחרבת המדינה, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר דבר המבטא סילוק כל סממן יהודי מארץ ישראל. מטרת צעד זה היה כדי שעם הזמן ישכחו היהודים את ארצם, וגם אם יזכרו בה, יאמרו העמים כי אין ליהודים זכות היסטורית על המקום. (ראיה לדבר ניתן למצוא בהר הבית, ששועלים מהלכים בו, ואומרים כי שמו המקורי הוא חראם א-שאריף, ואין ליהודים מה לחפש במקום הזה).

מה חמור יותר?

אם כן ראינו שיש יום שהתרחשו בו צרות דתיות, ויום שהתרחשו בו אסונות לאומיים. מה יותר חמור?

מסכמת המשנה מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה. צרות דתיות הינן חמורות מאוד, אבל אסון לאומי חמור עוד יותר. כשעם ישראל בגלות זהו חילול ה'. למצוות בחוץ לארץ אין ערך, אלא הם רק בבחינת "הציבי לך ציונים", כדי שלא נשכח איך לקיים אותם כשנגיע לארץ. ואם כן כשעם ישראל אינו בארצו יש להתאבל יותר, מאשר על צרות דתיות שקרו. ולכן תענית תשעה באב חמורה יותר מאשר י"ז בתמוז.

כיום על אף ששבנו אל ארצנו ויש לנו מדינה, עדיין ישנו חורבן במישור הלאומי. בימים אלו יש להסתכל על חצי הכוס הריקה, לראות עוד כמה חסר לנו. צריך לתקן את הרוח הלאומית, לחזקה כדי שעם ישראל ידע את מקומו.

בניין בית המקדש, משפט עברי, מלכות בית דוד, אלו הם מושגים שנראים היום קרובים מצד אחד אך גם רחוקים. על חסרונם אנו צריכים להתאבל בימי בין המצרים. ובעזרת ה', הקב"ה יזכנו לראות את בניינה של ירושלים במהרה בימינו.