לפני כמה שבועות פרסמו כמה בנות אולפנא סרטון שמבקש מהמחנכות לשים לב קצת יותר אליהן ופחות לכמה ס"מ יש לחצאית שלהן. עכשיו, המחנכות פרסמו תגובה. היו שם קצת השוואות בין החצאית לזמנים בין בשר לחלב ולשמירת שבת ולמינון של כדורים. ולסיום- הטענה שאכפת להן ולכן הן עושות את זה.

הסרטונים האלה זרקו אותי שנים אחורה לכיתה ח'- רגע לפני מסיבת הסיום של החטיבה. המחנכת שלי מבקשת מכולנו להגיע עם החולצות שאיתן נהיה במסיבה כדי לוודא שהן צנועות. נעמדנו בשורות והתבקשנו להרים ידיים כדי שהמורה תוכל לוודא שלא רואים לנו את הבטן כשזה קורה. מה אומר ומה אדבר, מהלך מאוד אכפתי ואוהב.

אישית, כל שנות החטיבה והתיכון הייתי דוסית מאוד ומעולם לא העירו לי על הבגדים שלי. אבל נכחתי כל כך הרבה פעמים בהשפלה של חברות שלי והכי מזעזע בעיניי שלפעמים ההערות על הלבוש הגיעו ממורים או רבנים- גברים.

שמישהו יסביר לי; איך זה חינוכי, או צנוע, או אכפתי כשגבר מעיר לאשה על הלבוש שלה תוך כדי שהוא מסתכל באופן מאוד בולט על הגוף שלה? איך ההערות האלה ליד כולן משקפות אהבה כשאתן עושות את זה בחוסר רגישות, כשאתן יודעות שהבנות היקרות האלה בגיל הכי חשוב מבחינת דימוי גוף וביטחון עצמי?

אז מחנכות יקרות. גבולות וצניעות זה חשוב, נכון. אבל שימו לב שאתן אלה שלא מאבדות ערכים בדרך.

=======

אלינור רחימי היא מעצבת גרפית, בעלת סטודיו 'נחליאלי' וכותבת רשת