מאוגנדה באהבה: תצביעו בעד התכנית של הרצל?
בשיאם של הדיונים על תכנית אוגנדה, התיישבו בשנת 1904 תושבי ארץ ישראל לשיחה מרתקת על הצעתו של הרצל שמגלה נדבך על הדילמה בה עמדה התנועה הציונית: "מה לנו ולארץ הפראית הזו?" | איך אתם הייתם מצביעים?

צילום: שאטרסטוק, רישיון חופשי
יום לידתו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, י' באייר, נקבע ב-"חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו)" משנת 2004, כיום הרצל ויתקיים בו טקס זיכרון ממלכתי. מטרת החוק: "להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני".
יום הרצל, אשר חל היום, מעניק לנו הזדמנות טובה להיזכר בתכנית שעוררה פולמוס ודיונים סוערים, התוותה את דמותה העתיד של תנועת הציונות, ויצרה מחלוקת אידאולוגית עמוקה – הלא היא תכנית אוגנדה. חשוב כמובן לציין שהתכנית לא הייתה בארץ אוגנדה של ימינו, אלא במערב קניה. אולם דווקא השם אוגנדה תפס מאז.
הצביעו: אם הייתם ציר בקונגרס הציוני העולמי השישי
עם פתיחתו של הקונגרס הציוני השישי באוגוסט 1903, נשא הרצל נאום פתיחה בו לראשונה חשף על הישגיה הדיפלומטיים של התנועה ודיון ראשוני עם מעצמות שראו באיחוד היהודים כאומה נפרדת. הרצל פירט את ניסיונות המשא ומתן מול בריטניה על יישוב בחצי האי סיני – אולם קשיים פיזיים (הבאת מים) וכמו סירוב השלטון במצרים גרמו לירידת ההצעה מסדר היום:
"כשנודעה לחברי הממשלה הבריטית, שאתם עמדתי לפני זה בקשר, עצת המומחים שנתּנה לממשלת מצרים והחלטתה, שמוכרחה הייתה להחליט, הציעו לפני תכף רישיון להתיישבות יהודית על שטח-אדמה אחר במקום השטח, שהסכימו לו בראשונה".
"לא ציון היא, ולא תהיה זאת לעולם – זו היא רק מושבה של עזרה לפי שעה"
הרצל הפתיע את שומעיו בהצעה חדשה מהממשל הבריטי שמעולם לא נשמעה בתנועה הציונית: "לייסד באפריקה המזרחית משוב יהודי עומד ברשות עצמו, עם הנהלה יהודית, שלטון מקומי יהודי ופקיד עליון יהודי בראשו – כמובן הכל תחת השגחתה ומרותה של בריטניה".
אולם, מוסיף הרצל, הוא מודע לכך שההצעה מרחיקה את הקמת היישוב היהודי בארץ ישראל, אך הוא מרגיש שעליו להביא את ההצעה בפני הקונגרס כדי להמשיך במו"מ מול בריטניה על עתיד התנועה הציונית שחשוב בפני עצמו:
"אף על פי שאי אפשר שתהיה לעם היהודי מטרה אחרת מלבד פלשתינה, ואף על פי שהשקפותינו על ארץ אבותינו, יהיה גורלה של ההצעה איך שיהיה, צריכות לעמוד ולהתקיים בלי שום שנוי – בכל זאת יכיר הקונגרס את התוֹעלת שאינה רגילה, שיצאה לתנועתנו מן המשא-והמתן עם הממשלה הבריטית. רשאי אני להגיד, כי השקפותינו ביחס אל פלשתינה הובררו בהתגלות-לב גמורה ובכל פרטיהן לחברי הממשלה הבריטית ולפקידיה הגבוהים הממונים על עניין זה. אני מאמין, שהקונגרס יכול למצוא אמצעים, בכדי להשתמש בהצעה. ההצעה הזאת הוצעה לפנינו באֹפן, שיועיל בהכרח להיטיב ולהקל את מצב העם היהודי, מבלי שנְוַתּר אף במשהו על העקרים הגדולים, שתנועתנו נוסדה עליהם".
הרצל ראה בפתרון מדיני ודיפלומטי כמשמעותי בעתיד התנועה הציונית ולכן העלה את הצעתו בפני הקונגרס: הקמת וועדה שתעסוק בכך ושהצעתו תאושר בהצבעת הקונגרס כדי להראות הכרת תודה לבריטניה "בעד הרצון המדיני שהראתה בריטניה-רבתי את העם היהודי במשא והמתן הזה". זאת אומרת: ההצעה הייתה לא בעד או נגד תכנית ליישוב יהודי במזרח אפריקה, אלא רק אם תוקם וועדה או לא.
בסוף ההצעה מסכם הרצל כי הוא מודע לכך שזה פתרון זמני וכי חשוב להמשיך ליישוב בארץ ישראל אבל זהו צו השעה במיוחד עקב הפרעות ברוסיה:
"אמנם לא ציון היא, ולא תהיה זאת לעולם. זו היא רק מושבה של עזרה לפי שעה, אבל אין לשכוח כי מיוסדה היא על בסיס לאומי ומדיני. אות להגרה לא נוכל לתת ולא נתן על יסוד זה לעמנו. זה הוא רק אמצעי של עזרה בצרה, אשר תבֹוא לעזרתם של מוסדות-הצדקה, שהם עתה אובדי-עצות, ותעצור בעד אבדן חלקי העם הנפזרים באֹפן זה".
כדי לנסות ולהבין את הלכי הרוח ההיסטוריים נביא דוגמאות שפורסמו מהעבר, בעד ונגד הצעתו המעוררת-מחלוקת של הרצל. יש לציין שהצעתו של הרצל להקמת ועודה שתעסוק בנושא כן עברה בקונגרס למרות זעמם של רבים, אך עם הימים הנושא התמסמס בעקבות חילופי גברי בשר המושבות של בריטניה והעדר אינטרס במזרח אפריקה לבריטניה.
היישוב בארץ ישראל | 1904 | "מה לנו ולארץ הפראית הזו עם הפילים?"
בעיתון "השקפה" (1.7.1904) הובאו דבריהם של תושבי המושבות בארץ וגם מהיישוב הישן על דעתם על תכנית אוגנדה בעוד הדיונים עליה בשיאם. הדיון בין התושבים הוא מרתק ומעניק לנו הצצה להיסטוריה למחשבות של תושבי ארץ ישראל ועל הציונות בכלל.
כך, אישה בשם הדסה שמתריסה נגד כל אפשרות לקבל את התכנית:
"מי שגדל פה, וחמם מקרני שמש ארץ ישראל, ורגליו לא דרכו על אדמת הגלות הארורה, לא יוכל גם להבין אחרת. רק בארץ זו – במקום שכל פסיעה מזכרת לנו העבר שלנו שלא יוכל להיות לנו רגש כבוד לעצמנו ואמונה בישותנו, תוכל להיות לנו גם תקווה לעתיד".
"אך – אוגנדה – מה לנו ולארץ הפראית הזו? ונניח הפראות, לא אדבר על הפילים והג'ירפים ועל הכושים המושלים בם. נניח כי אמת כמו שאומרים החובבים החדשים כי עצם השם 'אוגנדה' חם ולטיף, נניח כי אמת מה שמספרים כי זו ארץ טובה ויפה, הטובה שבחלקת אפריקה המזרחית כי שם הרים גבוהים ונחלים לרוב ויערים בתולים, הכל טוב – ועל כן לא נלך שמה!"
"שם – תחת השפעה אנגלית לא נהיה עברים, שם נשכח את עברנו ואת ארצנו, את זכויותינו מאלפיים שנה, שם נהיה כעם חדש הנולד אתמול".
הדסה מתייחסת להחלטת הקונגרס השישי לאשר את הצעת הרצל וגם לשלוח משלחת לבדיקת אדמות אוגנדה: "עלינו להכין את עצמנו ולהכריע הכף על צדנו, כדי לא לקבל את הצעת אוגנדה אפילו אם תעיד המשלחת כי זו ארץ זבת חלב ודבש".
"טוב להיות עם חי באוגנדה מאשר למרמס ולרציחה"
בשיחה שם עוצר את הדסה פועל שחולק עליה: "דעתנו אחרת. גם אנחנו מסכימים שצריכים להתכונן לכנסייה (הקונגרס) השביעי כדי להכריע את הכף – לאוגנדה!". לדבריו, המתנגדים בעם הבריטי זועמים כי ניתן לעם היהודי דווקא החלקה בטובה ביותר באפריקה המזרחית, אבל מוסיף אותו פועל: "גם אם היא הגרועה שבארצות העולם כולו – גם אז נקבלה בשתי ידיים".
הסיבה לדבריו של אותו פועל: "טוב לנו לראות חופש ודרור וחיים ושם לעבוד למטרתנו, האחת והנצחית, לשוב להיות עם חי עם כל שאיפותיו וסגולותיו מאשר להיות מרמס, לביזה ולשסה, לרציחה, למות לגווע".
את דברי הפועל עוצר אדם בשם מנחם – זו אינה מטרתנו הנצחית – הוא אומר: "כל הדרכים מובילות לרומא – אומר העולם, כל הדרכים מובילות ירושלימה – צריכים לומר היהודים".
בן יעקב, מהמושבות החדשות בארץ, מוסיף: "זהו כל הדבר שאינכם מבינים או שלא חפצתם להבין. באוגנדה לא נהיה עבריים, מי שם ידבר עברית? אנגלית ידברו אצל עמנו".
על השפה העברית שטוען בן יעקב כי רק בארץ ישראל ידברו בה, חולק יואל: "אם נדבר באוגנדה עברית או אין? אתה אומר: לא, ואני אומר הן!…אם נחפוץ לדבר עברית – נדבר עברית, ואם לא נחפץ? אותה השאלה היא גם לארץ ישראל".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו