"כגודל החקירה גודל העקירה" טבע צבי הנדל בהשאלה מיוסי שריד לגבי המהלכים של אריק שרון לעקירת יהודי חבל עזה. אמנון אברמוביץ' גיבה זאת כשאמר שצריך לשמור על אריק שרון כמו אתרוג כשתיקים פליליים היו תלויים ועומדים בעניינו, בשל קידום תכנית ההתנתקות.

ומה השתנה ב2019? הימין קבל ובצדק שלמען קידום מדיניות שמאל הסכימו למלט את שרון מאימת הדין, מאשימים שהשמאל מכופף את החוקים כאוות נפשו לקדם את גחמותיו, והנה הימין נוהג בדיוק אותו דבר.

לא מדובר בקידום ריבונות ביהודה ושומרון, או אפילו חקיקת פסקת ההתגברות, אותם מהלכים הנובעים מתפיסת עולם, מדובר למשל בחוק החסינות אותו רוצה לקדם בצלאל סמוטריץ' שיכול להוציא את נתניהו מהתסבוכת המשפטית אליה נקלע דרך חקיקה פרסונלית בכנסת.

מה אמר בדיוק העם?

"העם אמר את דברו" אומר שותפו הרב רפי פרץ כששואלים אותו לגבי חוק החסינות, אז נכון העם הלך לקלפי כשהוא יודע שכנגד נתניהו תלויים ועומדים תיקי אלף אלפיים וארבעת אלפים, ובכל זאת הוא נחלק בסוגיה הפרסונלית הזאת.

אם רוצים לדייק, אז מבין אלו שמצדדים בכך שנתניהו צודק והוא נרדף כאחרון העם, אפשר למנות את 35 המנדטים של הליכוד, 16 של החרדים- שככלל, לא מאמינים או סומכים על בית המשפט, 5 של איחוד מפלגות הימין, 5 של ליברמן שגם שם לאור מה שקרה ליו"ר מפלגתם האמון בבית המשפט נמוך עד לא קיים. סה"כ 61

בצד השני יש לנו 35 מנדטים של כחול לבן, 6 של העבודה, 4 של מרצ אלו בוודאי מתנגדים, גם 10 של הערבים שמתנגדים, גם אם ממניעים אחרים, ו-4 מנדטים של כולנו שגם הם של אנשים שלא חושבים שנתניהו זך כשלג. בקיצור 59 מנדטים שחושבים שנתניהו אינו חף מפשע. אז לומר בכזו נחרצות שהעם אמר את דברו, והוא זה שמכריע כחבר מושבעים ענק? נו שויין.

ולא הוספנו את המנדטים של פייגלין ובנט ושקד שכלל לא בטוח שהולכים אוטומטית לטובת נתניהו..

הכל כשר?

ובכלל עם כל הביקורת על בית המשפט, אילולי הוא, איזו דרך מוסכמת יש לנו כחברה ליצור כלים אפקטיביים לענישה לדין וצדק? איך ניצור שתהיה מוראה של מלכות ולא נבלע זה את זה חיים?

הדיון על האקטיביזם השיפוטי חשוב, האם דווקא עכשיו מצא לנכון נתניהו לקדם אותו לאחר שנים שהוא זה שתקע מקלות בגלגלים ליוזמות החקיקה הללו? זה לפחות אומר דרשני. האם הימין צריך לנצל את ההזדמנות שיש את נתניהו שלו כישורים מדיניים ופוליטיים באמת מרשימים ובארה"ב נשיא ידידותי שרכש לו כחבר, שרואה איתו עין בעין את המציאות, כדי לקדם יוזמות ימין? בוודאי, אך האם הכל כשר בדרך?

נתניהו מנהיג באמת גדול, שאת רישומו ישאיר עוד שנים אחריו. התקופה הזו היא באמת הזדמנות לקדם סדר יום ודברים שהימין חולם עליהם שנים (ריבונות כפי שהבטיח ראש הממשלה לפני הבחירות? מי יודע?) אך אם הימין ששנים התלונן שבשמאל שינו את כללי המשחק תוך כדי תנועה והכשירו כל שרץ לקדם עמדות ובסוף הוא נוהג כמוהם, איזו עמדה מוסרית יש לו אחר כך לטעון כנגד יריביו? האם תרגילים פוליטיים לקידום אינטרסים עומדים לפני הכל?

ואם הצד המוסרי נראה לכם רק כצדקנות מתייפייפת, כי הפוליטיקה היא מקום לקדם אינטרסים ואפשר לרמוס הכל בדרך, אז דעו לכם, שלמרות שזה לא נראה כך, גם תקופת נתניהו והימין יכולות להסתיים יום אחד, והבומרנג יכול לכאוב, ממש. תשאלו את השמאל. אז גם משיקולים תועלתניים כדאי לבחון זאת.

אם מישהו עלה לגדולה בין היתר לאחר שהתלונן שהצד השני שיחק מלוכלך, הוא ייבחן האם מה שציפה ודרש מחברו הוא מחיל גם על עצמו כשהגיע למעלה. ואם רוצים ליצור כללי משחק הוגנים, כדאי לדאוג ששני הצדדים ישחקו בהם. אחרת, אנא אנו באים?