מעמוס ברנס לרומן זדורוב: הודאה היא סוף הסיפור?

תושב הצפון שהודה היום (שני) כי רצח בשנת 1974 את החיילת רחל הלר, מעלה שוב את פרשת מעצרו והרשעתו של עמוס ברנס: הודה ברצח, שחזר את ביצועו והורשע – אך במשך שנים נאבק על חפותו וטען כי הודאתו הוכתבה לו והוצאה ממנו בכוח ובכפייה.

גם לאחר שהתגלו עיוותי דין ופגמים בחקירת המשטרה, לא הסכים ברנס לקבלת חנינה מנשיא המדינה אלא רק לאחר התערבות של השופט חיים כהן. גם לאחר חנינה המשיך ברנס להיאבק למשפט חוזר.

בקשתו התקבלה באופן נדיר במשפט הישראלי ובשנת 2002 קיבל זיכוי מלא מבית המשפט.

בית המשפט המחוזי ביקר את התנהלות השוטרים בחקירת ברנס, על עדות שקר של פקד יהודה אלבז ששיקר בשבועה כי ברנס נחשד בביצוע מעשים מגונים בשתי בחורות ובנער – למרות הכחשתו של ברנס כי אינו מכיר את הפרטים על כך. בנוסף התגלו פגמים משמעותיים בהליך חקירת המשטרה: מברנס נמנעו שעות שינה במשך כ-4 ימים, הוא הוכה והושפל ורק לאחר מכן הסכים לשחזר את הרצח. ברנס גם טען שחוקר בשם סימון כבל אותו לאזיקים.

גם במהלך שחזור הרצח, קטע ברנס את השחזור באמצעו כי לדבריו חשב שזו רק הצגה. רק לאחר שסגן ניצב מרכוס סטר לו הוא המשיך בשחזור.

בתאריך 11 בינואר 1976, הורשע ברנס ברצח החיילת רחל הלר, הגם שטען כי חוקרי המשטרה הפעילו עליו לחץ לשם הודאה בעקבות לחץ ציבורי.

סיפורו של עמוס ברנס הפתיע את סביבתו. לפי חבריו הוא התכוון סמוך לזמן הרצח לשאת את חברתו תושבת עכו: "עמוס היה הילד הטוב ביותר במשפחה, אני לא מאמין שזה יכול להיות", אמר אביו לשכניו לאחר הרצח.

"נשברתי פיזית ונפשית והייתי מוכן לספר להם את כל מה שהם רצו לשמוע"

כך, פורסם בעיתון דבר באפריל 1975 באמצע הליך הרשעתו של ברנס, כי פרקליטו, עו"ד נחמן רם, מספר על דמות שבורה ומדוכדכת: "הוא הכחיש בפניו מכל וכל את שייכותו לפרשת הרצח ולדבריו הודיעו לו כבר בראשית החקירה כי אין לו ברירה כיוון שכל המשטרה ניצבת מולו".

עוד המשיך ברנס לספר לפרקליטו: "בהתחלה סיפרתי לחוקרים את האמת שאין לי קשר לעניין הזה. רק לאחר שהפעילו נגדי לחץ ואיומים, היכו אותי באגרופים וסטירות ולא נתנו לי לישון שלושה ימים ולילות. נשברתי פיזית ונפשית והייתי מוכן לספר להם את כל מה שהם רצו לשמוע, גם כאשר זה לא היה נכון".

ברנס ממשיך שגם לאחר הודאתו, למחרת, הוא הבהיר לחוקרים שכל מה שמסר בהודאה היה שקר ושאמר זאת רק כדי להשתחרר מהלחץ שהופעל עליו. חוקרי המשטרה השיבו לו: "זה כבר לא יעזור לך".

עוד אמר אז ברנס כי חוקרי המשטרה הפעילו עליו איומים לנקוט נגדו בצעדים קיצוניים אם לא יודה: הפעלת זרם חשמלי, פגיעה באיבר המין, יזריקו לו ויביימו את התאבדותו: "לשמע הדברים האלה האמנתי שאינני נמצא בידיים נאמנות. הייתי משוכנע שהחוקרים יבצעו את איומיהם", אמר עמוס ברנס על דוכן העדים בבית המשפט, והוסיף: "באותם רגעים הייתי מוכן לחתום או לכתוב כל מה שרצו ואפילו להודות ברצח אימי".

"לקחו אותו והפכו אותו מחיוב לשלילה – כי לא מצאו מי שיכסה את התיק"

בהארכת מעצרו, הספיק ברנס להביא הודאה לתקשורת לפני שהשוטרים מנעו זאת ממנו. עוד לפני כן טען ברנס בפני השופט: "זו עלילת דם, אני חף מפשע".

בעיתון מעריב בתחילת מאי 1975, הובאו דבריו של ברנס לעיתונות שדיבר על עצמו בגוף שלישי: "עמוס הוא בחור שמתייחס בהבנה לכולם, מסור ונתן הרבה למען המולדת ומוכן בכל עת להמשיך ולתת".

"לקחו אותו והפכו אותו מחיוב לשלילה, כקורבן-שווא, כי לא מצאו מי שיכסה את התיק הדרוש…עד יום מותי אלך בדרך הישר, ולא אסטה. היתר הוא לשיקולכם, אישי ציבור ופיקוד המוסדות. השיפוט והצדק בידכם, בחברה האנושית כפי שאני מכיר היום".

מעמוס ברנס לרומן זדורוב: הודאה היא סוף הסיפור?

סיפורו המקביל של עמוס ברנס, הוא כנראה רומן זדורוב המואשם ברצח תאיר ראדה. בין אם זדורוב חף מפשע ובין אם הוא אשם, הודאתו של זדורוב ושחזור הרצח – כמו גם הליקויים הרבים שהובאו בחקירות המשטרה, מעלים את השאלה: האם הודאה היא חזות הכל כאשר החשוד חזור שוב ושוב כי הודאתו נלקחה מלחץ פיזי ונפשי.

האם המקרה של עמוס ברנס – בו ישב אזרח חף מפשע במאסר, שהודה ושחזר מעשה רצח, יכולה לחזור בשנית? תשובה לשאלה זו אולי לא נדע לעולם.