בטח גם אתם מכירים את המנהג לנקוש על עץ ולהגיד טפו, טפו, טפו, כהגנה מפני הין הרע, או את האמהות הטריות שלא מרוצות מהאורחים שמשבחים את יופיו של התינוק שזה עתה נולד ומצמידים למיטתו שקיק של מלח, חמסה ועין כחולה. בוודאי אתם מכירים את החוט האדום שאמהות מרוקאיות טובות ממהרות לענוד על ידי ילדיהם, ופולניות שזורקות כלי שבור ואחרות שחשות שהיום שלהם אבוד כי עבר לידם חתול שחור.
תערוכה מרתקת העוסקת בקמיעות, לחשים ועין הרע נפתחת לפני כשבועיים במוזיאון ארצות המקרא בירושלים. "לכל הרוחות והשדים– לחשים וקמיעות במסורת היהודית" שמה. מוזיאון ארצות המקרא בנוי כבית נכות המציג אוספים וממצאים ארכיאולוגים רבי משמעות, ומטרתו לחנך ולהקנות ידע במורשת התרבותית של תקופת המקרא, בהם עם ישראל צמח. אך שלא כמו במוזיאונים החדישים שנפתחו בשנים האחרונות, עיקר החוויה מועברת לא באמצעות המוצגים היבשים אלא באמצעות הדרכה והפעלות של צוות המוזיאון המיומן. כך שמומלץ בחום לבקר בליווי הדרכה.
בתערוכה, הממזגת ארכיאולוגיה, פולקלור ואמונה עממית, נגלה שלמרות העידן המודרני והיות רובנו, יש לקוות, אנשים משכילים ורציונאליים, פעולות רבות שאנו עושים באופן אוטומטי, מושפעות מהעולם המאגי, ומאמונה ב"עין הרע".
שורשיהם של מנהגים ואמונות מאגיים רבים נעוצים בתקופות קדומות בהיסטוריה היהודית. כמה מהם איבדו במשך הזמן את משמעותם המקורית. דוגמאות והלכות? המזוזה במפתן הבית שבאה להגן על היושבים בו. אמירת "אברקדברה", המופיעה על קמיעות מן המאה ה-3 לספירה ונשמעת גם כיום במופעי קסמים.
"לכל הרוחות והשדים" בוחנת את מקורותיה והתפתחותה של המאגיה ביהדות, החל מימי בית ראשון ועד ימינו, ומתמקדת באמונות, מנהגים ובשימוש המעשי בחפצים מאגיים בחיים היהודיים היומיומיים. כמה מהחפצים בתערוכה הושאלו מאוספים פרטיים ומעולם לא הוצגו קודם לקהל הרחב.
ישנה התייחסות רבה בתערוכה ל"מאגיה לבנה" – מאגיה מגוננת מפני עין הרע. האמורא רב במסכת בבא מציעה אומר כי רוב הדברים הרעים הקורים לאנשים נובעים מעין הרע.
אז איך מתגוננים? מציגים את המראה שלה – עין או מראה שמשקפת את העין. בתערוכה מוצג דיסקוס שיש נדיר בן 2,500 שנה שנשלה מקרקעית ימה של יבנה-ים. על הדיסקוס מתוארת עין ובה קרנית, קשתית ואישון, והוא הוצמד לחלקה הקדמי של ספינה להגנה מפני עין הרע. נמצאו רק ארבעה חפצים כאלו בעולם – שניים בארץ ושניים בטורקיה. כן מוצג בפעם הראשונה, כותונת של ילד אשר נמצאה במערת האיגרות במדבר יהודה ומתוארכת לתקופת מרד בר-כוכבא (132-135).
אלפי אריגים התגלו עד היום ברחבי הארץ, אולם רק במערת האיגרות התגלו אריגים עם שקיקים מאגיים שהכילו חומרים הידועים בתכונותיהם המגוננות, ונועדו כנראה לריפוי או שמירה מפני עין הרע.
פריט ייחודי נוסף הוא אריג מאגי שמקורו באיראן. על האריג מופיעים סמלים המשקפים עירוב של מסורות מאגיות יהודיות ולא יהודיות. מוטיב מעניין באריג הוא שמות עשרת בני המן שאמורים, כפי הנראה, ללכוד כל מעשה פוגע או מחשבה רעה שיכוונו אל בעליו.
נוהג אחר להתגוננות היה להניח קערית השבעה הפוכה, עשויה חרס, במפתן הבית. בקערית היו רשומים לחשים בכתב הפוך, בארמית וסורית. זו שימשה מעין מלכודת למזיקים. פעמים רבות צוייר עליה דמות אשה כפותה, שדה שייעודה היה להרע לדיירי הבית. השד היה נכנס ממפתן הדלת, קורא את הלחש ההפוך ונלכד בקערה. מנהג לא יהודי זה אומץ ממוסופוטמיה.
בקבלה המעשית ישנם המלצות לקמיעות שונות שנכתבו ב"כתב מלאכים" מיוחד – כתב של סימבולים. בחלק מהקמיעות והקערות מופיעה הדמות של לילית. אשתו הראשונה של אדם, שעפ"י המסורת מתנקמת בנשים הרות, יולדות ותינוקות. עפ"י מדרש אלפא ביתא בן סירא (מאה 10) היא נבראה מהאדמה כבת זוגו הראשון של אדם וברחה ממנו. במטרה להשיבה נשלחו בעקבותיה 3 מלאכים: סנוי, סנסנוי וסמנגלוף, והפצירו בה לחזור, בתגובה טענה לילית כי תפקידה בעולם הוא להחליש תינוקות רכים. המלאכים הניחו לה לאחר שהשביעו אותה כי בכל מקום שתראה את שמותיהם או את דמותם, תימנע מלפגוע בתינוק.
מדרש זה מסביר את הופעתם של שלושת המלאכים על קמיעות נגד לילית, בעיקר אלה המיועדים להגן על האם והילד. שמותיהם מהווים מוטיב מרכזי בקמיעות החל מימי הביניים ועד ימינו.
במסגרת התערוכה ניתן להשתתף בסדנא לכתיבת קמיעות המפגיש את המשתתף עם מומחה לכתיבת קמיעות, יצחק מזרחי המנהל את "המרכז לקבלה מעשית" (052-3250791). מזרחי (המופיע בסרט המוצג בתערוכה), הוא דור רביעי לכותבי קמיעות, וכבר 30 שנה שהוא בעסק. הוא מציע למי שיבקר אצלו במרכז להתנסות באחד מ-4 קמיעות עתיקות אותן הביא ממרוקו: לזיווג, לפריון, לפרנסה ובריאות. התוצאות, הוא אומר, מדהימות אותו כל פעם מחדש. לדבריו, כל אדם יכול לרשום לעצמו קמע, על כל חומר. אבל כדי שאחרים יכינו עבורו קמע – יש צורך בקלף ודיו כשרים, ידע מקצועי, ובייחוד ידיעת העיתוי של כתיבתו. קמע נגד עין הרע, לדוגמה, צריך להיכתב אחרי חצות – בשחר של יום חדש. יש קמיעות הדורשים ליל ירח או מוצאי יום קודש. הקמיעות נכתבים בעברית קדומה או בכתב מלאכים.
והוא נותן כמה עצות: אשה (או איש) הרוצה למצוא את זיווגה – תרשום את שמה, שם אמה, תאריך לידתה ותכתוב "שנהיה לאחד בכל דרך ומעשה"; לבעיות פוריות תכתוב "מקבלת אני את הדין"; לבריאות – "לבריאות הגוף והנפש" ולפרנסה – "להון, ממון, פרנסה ושפע". יש קמעות שמתחילים להשפיע אחרי 28 יום ויש שפועלים רק לאחר 40 יום. בדרך כלל אלה קמיעות שנכתבו למי ששרוי כבר בבעיה ולא כמניעה.
מזרחי מסביר כי רבים מהמושגים שנתפסים כעין הרע מקורם באמונות טפלות או מהנצרות והאיסלאם. החשש מחתול שחור, לדוגמה, הוא הגורם שהביא לחיסולם של שליש מתושבי אירופה בימי הביניים. 45 מיליון איש מתו במגיפה השחורה שהתפשטה באמצעות חולדות ועכברים, כי כומר נוצרי טען כי השטן מתגלם בחתול שחור והנצרות שאימצה עמדה זו עודדה את המאמינים לחסל בהמוניהם את החתולים, האויב של החולדות.
האמונה כי מספר 13 מביא מזל רע, גם הוא בא מהנצרות. מקורו בציור של ליאונרדו דה וינצ'י, הסעודה האחרונה, בה צייר את 12 השליחים ואת ישו. ביהדות, לעומת זאת, זהו מספר המציין את המעבר מילדות לבגרות.
החמסה, מקורה באיסלאם. היא מציינת את חמשת עקרונות האיסלאם. סימבול זה השתרש בקרב יהדות צפון אפריקה שהביאו אותה לארץ.
התערוכה תוצג במשך השנה הקרובה. למבקר מומלץ להיכנס ברגל ימין, מה שבטוח (אם לא יועיל, לא יזיק).
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
