"התאפקתי לא לבכות": אמנים משתפים זיכרון

באווירת יום השואה, מיטב אמנים בחרו לשתף זיכרון אישי. ישי ריבו על סבתא של אשתו, אביב גפן על המפגש המרגש עם ילדיהם של ניצולי השואה וגם אהרן רזאל על סבתו ז"ל

"התאפקתי לא לבכות": אמנים משתפים זיכרון
  (צילום: יחצ)

לזכור ולא לשכוח: גם אמני ישראל לא שכחו להנציח את הזיכרון שלהם ושיתפו ברשתות החברתיות על הזיכרונות והתובנות שלהם מהיום המשמעותי.

ישי ריבו

ישי ריבו בחר לשתף את החוויה והערצה לסבתא של אשתו, שמשפחתה כולה נרצחה בשואה.

"כמו בכל שנה התכנסנו גם אתמול לערב 'זכרון בסלון' עם סבתא סוניה, סבתא של יעל. קראנו מכתבים שנכתבו על ידי בני המשפחה שנספו הי"ד והקשבנו לסבתא שתחי' שחשפה מעט מן התופת הארורה.

באמצע דבריה ביקשה סבתא לחדד 'היום אומרים על אנשים שהם עברו את השואה, אני רוצה לומר דבר אחד, מי שהיה בשואה לא עבר אותה, הוא עובר אותה יום יום' הסתכלתי על סבתא, מוקפת בעשרות נכדים ונינים ופשוט הערצתי. במשך שנים היא איננה מרפה מהזכרונות הקשים, ומהגעגוע למשפחתה שנרצחה כולה, אך בכוחות נפש עצומים היא הצליחה להרים את הראש, ולצד הזכרון המוחשי להפוך אפר לפאר ולהקים משפחה לתפארת."

 

View this post on Instagram

 

כמו בכל שנה התכנסנו גם אתמול לערב 'זכרון בסלון' עם סבתא סוניה, סבתא של יעל. קראנו מכתבים שנכתבו על ידי בני המשפחה שנספו הי"ד והקשבנו לסבתא שתחי' שחשפה מעט מן התופת הארורה. באמצע דבריה ביקשה סבתא לחדד "היום אומרים על אנשים שהם עברו את השואה, אני רוצה לומר דבר אחד, מי שהיה בשואה לא עבר אותה, הוא עובר אותה יום יום" הסתכלתי על סבתא, מוקפת בעשרות נכדים ונינים ופשוט הערצתי. במשך שנים היא איננה מרפה מהזכרונות הקשים, ומהגעגוע למשפחתה שנרצחה כולה, אך בכוחות נפש עצומים היא הצליחה להרים את הראש, ולצד הזכרון המוחשי להפוך אפר לפאר ולהקים משפחה לתפארת.

A post shared by ישי ריבו (@ishayribo_official) on

אביב גפן

הזמר והיוצר, שלאחרונה אף ניהל מוזיקלית את פרויקט הזיכרון המוזיקלי "שם עולם 2019" וביצע בו שיר אהבה שנכתב בשואה. פגש במהלך הופעה את ילדיהם של אותו זוג שכתב את השיר המרגש: "התאפקתי לא לבכות", סיפר גפן.

אהרן רזאל

כוחה של הסליחה: אהרן בחר לשתף את הזיכרון שלו מסבתא פאני ז"ל, שניצלה מהשואה.

"לפני מספר שנים ביום השואה ביקרתי את סבתא פאני ז"ל. סבתי פאני בחרה, כנראה לא במקרה, להיות מדריכת תיירים. גרמנית והולנדית היו לה שפת אם, וכך במשך שנים היתה מקבלת קבוצות תיירים ומראה להם את ארצנו.

לפעמים העזו ושאלו אותה מה עברה במלחמה. כשלא ענתה, הם שתקו, התביישו ויש שביקשו סליחה… שאלתי אותה מה היא עונה כשמבקשים סליחה. ענתה לי בסיפור."

רזאל המשיך וסיפר את הסיפור של סבתא פאני: "יהודי פשוט, מלבושיו בלויים עלה לעגלת נוסעים באחת הדרכים הארוכות של גאליציה. קרה וכבר ישבו בתוכה יהודים צעירים שקצת ירדו מהדרך. מכאן לכאן כל הדרך הציקו לו התלוצצו ממנו והתנהגו אליו בגסות.משבאו לרדת במחוז חפצם והנה כל חשובי העיירה הגיעו לקבל את פני הזקן שאתם בכרכרה הלא הוא ר' זושא הידוע!לא ידעו נפשם מרב צער וחרטה. "לא ידענו שזה אתה", נגשו אליו. 'ר' זושא! אנא סלח לנו!', 'איני יכול לסלוח לכם. איני יכול. למחרת שוב: אנא ממך, ר' זושא קבל את סליחתנו. לו ידענו שזה אתה, וודאי שהיינו יושבים ולומדים איתך כל הדרך! והוא: 'איני יכול לסלוח לכם'.

כך המשיכו יום יום והוא בשלו. היה תמוה בעיניהם על זושא, הרבי, כולו חסד ואהבת ישראל שככה ענה. הסביר להם: אתם אומרים אילו היינו יודעים שזה אתה לא היינו מתנהגים ככה. אין תשובתכם אמיתית. שם בכרכרה לא צחקתם מר' זושא. שחקתם על יהודי עני ופשוט. לכו חפשו את אותו יהודי פשוט ובקשו ממנו סליחה!

געוולד… חפשו את אותו יהודי פשוט…כך הייתה אומרת להם סבתא פאני: אל תבקשו ממני, הרי ניצלתי בחסדי ה' לכו בקשו מאלה שאינם כבר איתנו."

נתן גושן

גושן בחר לשתף תמונה מרגשת במיוחד של הרב הגרמן, שנרצח בשואה.

"מצאתי את עצמי מסתכל על היהודי הזה שבתמונה הרבה זמן(הרב הגרמן הקדוש), איך הוא עומד שם, עטור במה שנשאר מהטלית והתפילין שלו וסופג את המבטים הזחוחים. חשבתי על הסיפור של האיש הזה ומה עבר לו בראש כשהתמונה צולמה, לאן הוא ברח עם המחשבות כשהגוף שלו היה בכלא נורא כזה.

שקעתי בזה קצת והצלחתי לדמיין אותו חושב רק על דבר אחד. על הנקודה הפנימית של העם הזה שלו. הנקודה היהודית הזו שבגללה הוא נשנא, נרדף ונרצח וזו שהוא מוסר את נפשו עבורה. הנקודה שהיא בעצם המכנה המשותף האמיתי שלו עם האנשים ששוכבים לידו על הרצפה ועם האנשים שעוד לא יותר מדי שנים, ישבו במדינת היהודים ויספרו את סיפורו. סוף הסיפור של היהודי הזה ממשיך עוד היום דרך אותה הנקודה בדיוק ולכן דווקא אותה צריך לברר ולחזק ועליה חובה להילחם."

 

View this post on Instagram

 

מצאתי את עצמי מסתכל על היהודי הזה שבתמונה הרבה זמן(הרב הגרמן הקדוש), איך הוא עומד שם, עטור במה שנשאר מהטלית והתפילין שלו וסופג את המבטים הזחוחים. חשבתי על הסיפור של האיש הזה ומה עבר לו בראש כשהתמונה צולמה, לאן הוא ברח עם המחשבות כשהגוף שלו היה בכלא נורא כזה. שקעתי בזה קצת והצלחתי לדמיין אותו חושב רק על דבר אחד. על הנקודה הפנימית של העם הזה שלו. הנקודה היהודית הזו שבגללה הוא נשנא, נרדף ונרצח וזו שהוא מוסר את נפשו עבורה. הנקודה שהיא בעצם המכנה המשותף האמיתי שלו עם האנשים ששוכבים לידו על הריצפה ועם האנשים שעוד לא יותר מדי שנים, ישבו במדינת היהודים ויספרו את סיפורו. סוף הסיפור של היהודי הזה ממשיך עוד היום דרך אותה הנקודה בדיוק ולכן דווקא אותה צריך לברר ולחזק ועליה חובה להילחם.

A post shared by N A T H A N G O S H E N (@nathangoshen) on

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו