ביקורת סרטים: הנוקמים – סוף המשחק• לא כל סוף הוא

הסרט האחרון בסדרת "הנוקמים" הגיע סוף סוף לקולנוע ואם גם אתם עדין לא הצלחתם להשיג כרטיסים, מבקר הסרטים שלנו יצא לבדוק, האם שווה לכם להשקיע שלוש שעות מחייכם על הסרט? (בלי ספויילרים, מבטיחים!)

ביקורת סרטים: הנוקמים – סוף המשחק
  (צילום:  Film Frame)

ביקורת סרטים: הנוקמים – סוף המשחק

נתחיל בזה שאני הולך לנסות ללכת בין הטיפות, לגלות טפח ולכסות טפחיים. וזה קשה. הלב מתפוצץ ואתה רק רוצה לצרוח, אבל אתה לא יכול, כי רוב בני האדם לא הולכים היום, מחר או מחרתיים לסרט הזה.

נתחיל בשם הסרט "הנוקמים – סוף המשחק", שרק עושה עוול עם השם המקורי Endgame. המושג "אנדגיים", לפי המילון האורבני, מתייחס לתוצאות התכנון ארוך הטווח של כל חלקי התכנון לפי מה שתוכנן. התוצאה ידועה למתי מעט בלבד, ויכולה להיות תוצאה טובה מאוד או רעה מאוד.

כשמסבירים למישהו מהו התכנון, הוא רוצה לדעת מהי השורה התחתונה, אבל מעבר לכך, לא רק מה התוצאות, אלא לאן אתה מכוון? מה המטרה? מה הרווח/הפסד של אותו התכנון?

הנוקמים – סוף המשחק

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

את המושג "אנדגיים" שמענו לראשונה מפיו של ד"ר סטריינג', שנייה אחרי שהוא מוסר את אבן הזמן לת'אנוס, הוא אומר לאיירון מן: "אנחנו באנדגיים עכשיו". משמע, אנחנו בסוף המשחק, אבל בתוך אחד הסופים (מתוך 14,000,006 סופים אפשריים שראה סטריינג') שיביא לתוצאה טובה מאוד או רעה מאוד.



כל הסרט הזה, עוסק בהגעה לאותה תוצאה רצויה. התכנון איננו, ד"ר סטריינג' נעלם. אין תכנון אבל אנחנו בסוף. מה עושים? איך אוספים את השברים? איך מאחים את הכאב? מה התכנון לגבי העתיד?
נעצור רגע ונחזור אחורה, לשנת 2008.

אולפני מארוול (שנקנו לאחמ"כ ע"י דיסני), עשו מהלך ששינה את היסטוריית הקולנוע. הם בנו יקום הכולל 20 סרטים על פני 11 שנים, החל מהפריים הראשון של הסרט הראשון, איירונמן. כל הדמויות, כל הקשרים ביניהם, ציר הזמן, עומק הדמויות, סרטי היכרות (סרטי מקור) והתפתחותן על פני השנים, האינטריגות, הקשרים והטכנולוגיה המתקדמת.

(צילום:  Film Frame)

לאחר שמכרו את רוב הזכויות על הדמויות ה"שוות" שלהן (ספיידרמן, אקסמן, ארבעת המופלאים ועוד, ואפילו את השימוש במילה "מוטציה"), מארוול הקימו לתחייה דמויות סמי-איזוטריות, ובעזרתן הקימו יקום מדהים.

זו סדרה שמתקיימת עם שני פרקים בממוצע בשנה, כל סרט עומד בפני עצמו ומקושר לבאים אחריו. אנדגיים הוא הסרט שסוגר את "חלק 3" (יותר נכון, "ספיידרמן – רחוק מהבית", אבל אנדגיים הוא הסוגר החזק). וכמו בכל סדרה שנגמרת, יש סגירות של קצוות פרומים, סגירות של קשרים, חיבוק העבר, צפייה אל העתיד ובעיקר חיוכים עצובים.

(צילום:  Film Frame)

ועל מה הסרט? בגדול מאוד, הנוקמים שנשארו לאחר נקישת האצבע של ת'אנוס מנסים לתקן את העולם. כל פרט מעבר לזה הוא ספויילר.

הסרט, בן שלוש שעות, נותן לנו הרבה רגעי עומק של חברויות שישנן ושנעלמו, הרבה הסתכלות פנימית. קצת כמו איירונמן 3, שהציג את טוני סטארק כפוסט טראומטי, גם כאן אנחנו מקבלים הרבה פוסט טראומה מכל דמות.

(צילום:  Film Frame)

הסרט מתחיל לאט, אוסף את השברים, מכיר לנו את השינויים של הגיבורים ואת הרצון שלהם לפעול או לא, ולמה.

חיבור השברים קשה, לא זורם חזק, לא נותן לנו מנוח. כולם שרוטים. כולם פועלים מתוך השריטה. הסרט נותן לנו את כל מה שאנחנו רוצים, אבל כמו בארוחה טובה. מתאבנים עדינים מעוררי תיאבון, שלוק מיין לבן וצעיר. משם עובר למנת פתיחה שמביאה לך סטירה, סלטים שהם קצת בנאליים אבל עם רטבים מעניינים, מנות ראשונות שמבשרות על הבאות, מנה עיקרית מדהימה וקינוח שבא לך לבכות.

תודה מארוול על עשור וקצת של פנטזיה מדהימה, נתראה בסיקוולים.

#סולם_רייכרט

הטוב: הכל.
הרע: ספויילרים
המכוער: כל מי שעושה ספויילרים.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע