סיום מסכת הוא בדיוק הצד השני של התענית

סיום מסכת הוא בדיוק הצד השני של התענית. רבי אלעזר קבע שכשמסיימים מסכת עושים משתה לכבוד קבלת התורה. השתתפות בסיום מסכת היא השתתפות בקבלת תורה

סיום מסכת הוא בדיוק הצד השני של התענית

נפסק בשו"ע שעל כל הבכורות לצום בערב פסח, אך בפועל נהגו הבכורות להשתתף בסעודת סיום מסכת ולבטל בכך את חובת הצום. וכמה תמוהה תענית זאת וכמה תמוה ביטולה. שאם קבעו חכמינו שיצומו הבכורות מדוע ויתרו להם בשל השתתפות סמלית בסעודת סיום מסכת, ומה ראו רבותינו נוחי הנפש לתקן צום ביד אחת, ולבטל אותו בקלות ביד השניה?

אבל האמת היא שתקנת הצום וביטולו הם שני צדדים של אותו מטבע. קידש הבורא יתעלה את הבכורות וקבע שהם מיועדים להגיע אליו, ובליל ט"ו בניסן עבר הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בכל מצרים ולקח את כל הבכורות אליו. כל הבכורות? כמעט כל הבכורות. בכורי ישראל שכרתו ברית דמים עם הקב"ה לא מתו. בכורי מצרים התקדשו על ידי ניתוקם מהעולם, בכורי ישראל התקדשו על ידי הפיכתם לקדושים ולעובדי ה'. כל שנה בי"ד בניסן, בעת הקרבת קרבן הפסח המחדש את הברית בינינו לבין הקב"ה צמים ומתענים הבכורות, כדי לייחד עצמם לעבוד את הקב"ה בחייהם – 'לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה'.

סיום מסכת הוא בדיוק הצד השני של התענית. רבי אלעזר (שהש"ר א:ט) קבע שכשמסיימים מסכת עושים משתה לכבוד קבלת התורה. השתתפות בסיום מסכת היא השתתפות בקבלת תורה. הבכורות צריכים לצקת קדושה לחייהם, וזאת ניתן לעשות באמצעות תענית ותפילה או באמצעות קבלת התורה. השתתפות בסעודת סיום אינה טריק כדי להתחמק מן התענית, אלא מימוש הרעיון של קידוש הבכורות בדרך אחרת. הבכור שמשתתף בסעודת סיום מסכת משתתף למעשה בקבלת תורה וכך יוצק קדושה לחייו. 'הנח להם לישראל שאם לא נביאים הם, בני נביאים הם'.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע