הדרמה האדירה שהתחוללה באותו מוצאי שבת בו הוקמה מפלגת הימין החדש לא נגמרה השבוע עם התקבלות התוצאות הסופיות שהשאירו את המפלגה מחוץ לכנסת.

בנט ושקד יצאו למסע הזה על גב שבר ופיצול קיימים במגזר הדתי לאומי. כל עוד היו בבית היהודי הם איכשהו שמרו את שברי הלוחות הללו יחד, כשהם הנהיגו את המחנה וסמוטריץ', יוגב ואחרים נספחו אליהם. לאחר שלחצו על כיסא המפלט הם הוציאו יחד איתם רבים מהבית היהודי. תחילה למפלגתם ועכשיו כשזו לא תהיה בשוק, אותם אלפים שהבית היהודי כבר לא ביתם יצטרכו לחפש בית חדש.

בבית היהודי יעשו ככל שביכולתם ללקט אותם חזרה לביתם, אבל זה לא יהיה קל, על גבול משימה בלתי אפשרית. הבית היהודי במתכונתו הוא בית לציבור מאוד מסוים ולא יעזור שיגידו לשאר שיכילו אותם בין כנפיהם של הרב רפי וסמוטריץ', הם לא צריכים הכלה, הם צריכים ייצוג לערכים ולזהות שלהם.

יתכן שכיסא המפלט אותו משך בנט יצר מצב בלתי הפיך של קהל שהיה נאמן לבית היהודי בגלל הזהות הסוציולוגית ופוליטית שעכשיו יוותר בחוץ וימצא שהוא יכול להשתייך לבתים רבים נוספים. בנט לא המציא את הגלגל, רבים בציונות הדתית הצביעו גם הפעם לליכוד ולמפלגות אחרות, זכות הראשונים שמורה גם לפייגלין שהתחיל עם מהלך ההתפקדות לליכוד, אבל בנט נתן את המכה האחרונה לפיצול הזה.

האבסורד הוא שבנט הגיע והצליח לראשונה דווקא על כנפי החיבור בתוך הציונות הדתית עם הסיסמה "משהו חדש מתחיל בבית היהודי". הקונפליקטים הפנימיים היו שם לאורך כל הדרך, מהמחלוקת עם האיחוד הלאומי ועד משיכת החבל של נתניהו בשקד ובנט דרך רבנים, או ביקורת על חוסר טיפול או טיפול שעורר ביקורת בסוגיות דת ומדינה- כמו מתווה הכותל ואחרים. דווקא הוא חתום על הפיצול שלא הוא יצר אך הוא נתן לו ביטוי פוליטי לראשונה. הגם שכנראה היה קורה גם ללא המהלך של הקמת הימין החדש. בנט רק הקדים את הבאות.

מחקרים רבים מראים שאנשים נוטים להצביע לפי דפוסי הצבעה זהותיים, בהם לתחושות שייכות חברתית יש תפקיד חשוב. היציאה מחוץ לחממה הדתית לאומית, במיוחד אצל אלו שלא סתם עברו לימין החדש- אלא עשו זאת בגלל שהערכים שלהם ליברליים יותר ואורח חייהם משולב עם חילוניים בכל הרמות, ימצאו שהם כבר לא יכולים לחזור לאותה חממה ומשם הדרך להשתלב בשלל המפלגות שעל המדף פתוחה.

ולכן זה לא רק קו שבר של הציונות הדתית מבחינה חברתית ופוליטית אלא זה תהליך שישפיע על שאר הפוליטיקה הישראלית.

מי שעוד יצטרך לעמול לקצור את הפרות הללו הם הליכוד וכחול לבן, או מה שיוותר מכחול לבן. כי מצד אחד רוב הציבור הזה הוא ימיני ללא פשרות. מצד שני הוא לא ציבור ליכודניקי מוצהר שהולך אחרי נתניהו בכל מחיר. ולכן גורל הציבור הזה והמדינה בכלל תלויים גם בתוצאות המשפטיות שיהיו לנתניהו.

וזה אולי יכול לענות על גורלם של בנט ושקד. לא מן הנמנע שהם יחכו לראות מה ילד יום ואז יחזרו לאחר הסתלקות נתניהו לזירה ושם ינסו מחדש.