חברת הכנסת המיועדת מטעם 'איחוד מפלגות הימין', עידית סילמן, מסכמת את מערכת הבחירות הראשונות שלה ומתייחסת גם לכשלונה של מפלגת הימין החדש לעבור את אחוז החסימה.

אחרי שפתחה וסיפרה על המתח שליווה אותה בשבוע האחרון מאז פרסום תוצאות הבחירות, כתבה סילמן: "כמה מילים דווקא על חברי סיעה אחרת, אחות. בהזדמנות אחרת אולי היו חבריה יריבים פוליטיים, רק שהמילה "יריבים" היא הדבר הרחוק ביותר שאני מרגישה ביחס לנפתלי, איילת ושולי".

סילמן סיפרה כי "עד אתמול עוד חשבתי שיש סיכוי שמפלגת הימין החדש תיכנס לכנסת. כניסה כזו ללא ספק הייתה מביאה נוכחות דרמטית של גוש הימין בכנסת. בדיעבד כולנו יודעים שהמהלך לא צלח ובדיעבד גם כולם יכולים להסביר למה ואיך אבל אני כאן היום כדי לדבר בשבחם של אנשים בעלי זכויות רבות שהלכו איתנו דרך ארוכה והטביעו חותם משמעותי של שותפות ועשייה".


"נפתלי מינה אותי כשהיה יו"ר לחברת הוועד המנהל של המפלגה ויחד עם שולי ניהלתי את פורום הנשים בגאווה עצומה. היעדרם מהנוף הפוליטי יחסר לי ולרבים, בהחלט בניתי על שיתופי פעולה עם כאלה חברים לדרך, נבונים ומנוסים. האמת שבאופן אישי ייחלתי שנוכחותן של איילת ושולי תחלק את האחריות להשמעת הקול הנשי שייצוגו כל כך נחלש בכנסת הנוכחית וכעת ללא ספק אדרש להעמיק את פעילותי בנושא זה".

סילמן התייחסה לפיצול בציונות הדתית והסבירה מדוע החליטה בכל זאת להישאר בבית היהודי: "הסיבה שנשארתי בבית הציונות הדתית נובעת מהרגשה בסיסית ופשוטה, הרגשה של להיות בבית. ערכי הציונות הדתית הם הדגל שאני נושאת בגאווה. אלה הערכים שלי ואני בוחרת לחיות לאורם בכל יום מחדש. וכן, אני יודעת שהיה כבר מי שהספיד אותנו בפעם המי יודע כמה. יש גם מי שמופתע מהתחייה כביכול של הציונות הדתית לאחר כל נפילה, אבל לא אני. נסיוני כמנהלת שיווק בארגונים גדולים מראה שאם ה"די. אן. איי הארגוני" יציב, אמיתי ומכוון היטב להשגת מטרותיו, החוסן וההצלחה יגיעו אתו. אז ה"די. אן. איי הארגוני" האידיאליסטי של תנועת הציונות הדתית לא השתנה מעולם. תנועה שכל הווייתה ממוקדת בעשיה למען הצלחתם של עם ישראל ומדינת ישראל על פי תורת ישראל – בנחישות ובמסירות אינסופיים. זה המקום שבו אני רוצה להיות. הדרך לשם הייתה אינטנסיבית ולמזלי, אני מורגלת ואוהבת את התחושה של חיים בסל"ד גבוה".

בסוף הפוסט הארוך שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה כתבה סילמן: "בסופו של דבר אני יודעת מהיכן באתי ולאן אני הולכת, באתי מאלפי שנים של קיום יהודי ששאף להיות עם חפשי בארצנו, באתי מירושלים של דוד ושלמה, מבתי המדרש של וילנה ומהשווקים של מרקש. אלו אינן קלישאות זו תודעה כנה ואלו תחושות עומק אמיתיות. אני הולכת בתחושה בה אני כמו שליחי ציבור יהודים לאורך כל הדורות, עושה דרכי למקום בו אוכל לעשות למען שולחיי ולמלא את תפקידי מתוך ענווה ומתוך חרדת קודש. תודה מעומק הלב על מה שעשינו ועל מה שעוד נעשה, שנזכה לראות כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם, להיות פה עבור כולם, מי שבחר בנו ומי שלא".