המפסידים הגדולים של הבחירות: הדתיים הליברלים

המפסידים הגדולים של בחירות 2019 הם ללא ספק הפלג הליברלי של המגזר הסרוג, שהייצוג שלו בכנסת נחתך בכ-90%.

עוד לפני יום הבחירות, כבר בשלב הרכבת הרשימות, היה ברור שהמגזר הדתי פונה לכיוון השמרני יותר – הבית היהודי והאיחוד הלאומי הציגו נבחרת בה הלייטים והליברלים לא מצאו את עצמם. ב'יש עתיד' ו'בכולנו' הדיחו או הציבו הרחק מאחור את רוב הנציגים הסרוגים (רחל עזריה, עליזה לביא, משה טור-פז, תהילה פרידמן). במפלגת העבודה הגיע הנציג הסרוג (יאיא פינק) למקום לא ריאלי. ובשאר המפלגות אפילו לא ניסו.

הימין החדש שהתנתקה מהרבנים והציגה קו חצי ליברלי עם בנט ושקד, מתן כהנא ואלישיב רייכנר הייתה ממש על הקצה, אבל כרגע היא בחוץ. גם הליברלים הקיצוניים של זהות היו רחוקים מאוד. את הקולות שהיו חסרות למפלגות האלה בזבזו הליברלים הדתיים בהצבעה חסרת סיכוי ל'גשר' של אורלי לוי, שהגיעה לחצי מאחוז החסימה.

ההתחזקות של המפלגות החרדיות מ-13 ל-15 מנדטים (ואולי אפילו ל-16), ובעיקר המרכזיות שלהן בקואליציה החדשה, יביאו לכך שגם חברי הכנסת של הליכוד יפנו לכיוון החרדי ולא יחשבו אפילו על קידום נושאי דת ומדינה, בפרט שהחרדים יכניסו את הסטטוס-קוו לקווי היסוד של הקואליציה.

גם הדוברים הצעקניים מהאגף החילוני הקיצוני איבדו את כוחם. מרצ נחלשה, מפלגת העבודה התרסקה לחלוטין ומרב מיכאלי מחוץ לכנסת. עם הפרובוקציה הבאה של נשות הכותל, יהיו כבר פחות ח"כיות שישתפו פעולה.

נקודת האור היחידה של הליברלים יכולה להיות בכחול-לבן. אלעזר שטרן וחילי טרופר, ואולי גם צבי האוזר ויועז הנדל, ינסו לקדם רפורמות דתיות, אבל מהאופוזיציה זה יהיה להם קשה במיוחד, על סף הבלתי אפשרי.

העדנה שחוו הליברלים בכנסת ה-19 בממשלת האחים של בנט-לפיד ונבלמה על ידי הבית היהודי, לא תחזור. לפחות לא בקדנציה הנוכחית. בלי יכולת להשפיע בבית הנבחרים, תעבור ההכרעה לבית המשפט העליון, המגרש הביתי של הארגונים הרפורמיים והליברלים, שם אין בחירות כלליות, והקו השולט הוא הליברליזם הקיצוני מבית מדרשו של אהרון ברק.

לא שזה ישנה הרבה, אבל הארגונים הליברלים יכולים להתנחם בעובדה שהבחירות לרבנות הראשית, כבר יתקיימו בקדנציה של הכנסת הבאה.