התרגיל שמציע דוד ביטן למנות את איילת שקד לשרה ולהמשיך לחבוט בנפתלי בנט הוא מתוחכם. ביטן כבר בעבר, עוד כששקד הייתה נטועה עם נפתלי בבית היהודי הציע לעשות זאת, זו דרך ל-הפרד ומשול.

איילת יכולה להיות מוחמאת מכך, לנצל את המצוקה אליה נקלעו היא ונפתלי ולדלג למשוכה הבאה דרך הליכוד. היא תרוויח כמה נקודות ותפסיד את השאר. כי גם אם יש ביקורת על הדרך אותה עשה בנט כשעזב את הבית היהודי, צריך לזכור שהמוצא של הימין החדש נדרש והוא פונה לקהל רחב (לפחות ארבעה מנדטים פחות אלף).

גם ההצגה הזו כאילו נפתלי בנט חטף את איילת שקד, משל היא אינה הייתה אחת הנשים החזקות בפוליטיקה הישראלית עד למהלך הפיצול, נלוזה. אולי הפציר, אולי שכנע אבל בסוף היא החליטה ללכת יחד איתו, הגם שזה היה ברגשות מעורבים. האחריות מוטלת על כתפה כמו על כתפו. הם היו יו"רים משותפים לא?

או כמו שאמר ג'ון פ' קנדי "לניצחון יש מאה אבות, אך הכישלון הוא יתום."

הימין החדש הוא לא הליכוד ב', אולי לאחר עידן נתניהו יהיה אחד כזה. הוא כוח חברתי אלקטורלי ופוליטי שבבית היהודי- איחוד מפלגות הימין אין לו מקום, על אף הקריאות המלבבות של סמוטריץ'.

לכן גם אם יישארו בחוץ הם צריכים להיערך לבחירות הבאות. ללמוד מהכישלון, גם הלכות צניעות אישיות, גם להבין ולהתחבר אלו מסרים בדיוק פונים לקהל הזה שמורכב מדתיים ליברליים, דתל"שים ומסורתיים ימניים.

אלו אנשים שלא יצביעו לליכוד ולא לפולחן האישיות סביב נתניהו. זה קהל רחב, שחלקו מצא את עצמו אצל פייגלין. הקרע הפוליטי ביטא קרע סוציולוגי בתוך החברה הדתית לאומית. זה קהל גדול שחש כרגע שאין לו ייצוג בכנסת. אין כבר דרך חזרה. חיבור לפייגלין כנראה לא יקרה וחבל ועל כך הרחבתי כבר.

אם לא יהיה נפתלי בנט יהיו אחרים וכרגע הוא הדמות הדומיננטית לבטא את המרחב הציבורי פוליטי הזה. מנהיגות נבחנת ברגעים קשים. ואלו הרגעים. גם אם לא יעברו עד יום רביעי, הם צריכים להיערך לפעם הבאה.

עם שקד ובלי שקד העגלה הזו תמשיך לנסוע כנראה. אלא אם יקדם לכך מפץ בליכוד שישנה שם את מערך הכוחות.