כשכלה מברכת שהחיינו מתחת לחופה זו התחלה טובה

החת"ם סופר היה זה שטבע את הסיסמא "חדש אסור מן התורה". בשמה של סיסמה זו נעשו חידושים מפליגים, ניתנו פרשנויות מפולפלות, וכל זה כדי להילחם בתנועת הרפורמה. הסיסמה הזו שימשה כבלם בפני כל חדשנות, גם כזו שהייתה נדרשת, וגם כנגד הציונות. עברו יותר ממאה וחמישים שנה מאז, והנה ציונים דתיים נושאים בגאון את הסיסמא הזו.

"הפעם כבר הבנתי כי מדובר בחדשנות מוגזמת", כתב מרדכי אזולאי, במאמרו שהתפרסם ב"סרוגים", לאחר שהזדעזע ממנהגי חתונה שבה היה. ואני מסרב להזדעזע. רציתי לשאול אותך, מרדכי, כמה שאלות:

טענתך העיקרית הייתה שאם גם הכלה מברכת "שהחיינו" הרי היא מבטאת בזה תחרות כנגד החתן. בית של תחרות בין בני הזוג אינו בר קיימא, ועתידו אינו מובטח.

ברור לך שהפרשנות שאתה נותן לברכת הכלה היא פרשנות שאף כלה סבירה לא הייתה נותנת אותה. היא פרשנות שאתה מחיל על המציאות, מבלי לשאול את הכלה לכוונתה. מנין אתה יודע זאת? האם עשית סקר בנוגע לכלות שמברכות "שהחיינו"? האם בדקת את יציבותן של משפחות שבחתונה הכלה בירכה מול אלו שרק החתן ברך? על מה אתה מסתמך?

אתה טוען "כי שני אנשים בונים ביחד אישיות אחת המורכבת משניהם". אני מציע לך מקרה מבחן – מה דעתך שרק אחד מבני הזוג יברך "שהחיינו", אבל… הכלה תברך, ולא החתן? האם גם אז תראה את הברכה המאוחדת באור חיובי? אם כן – אתה בעד שיוויון אמיתי בין נשים לגברים, והוויכוח בינינו הוא קטן ביותר. אם לא – אתה בעצם דורש מן האישה להכפיף עצמה לגבר, במסווה של טיעון הלכתי.

אני מציע הסבר אחר לנוהג שראית – הן החתן והן הכלה שמחים באחד הימים החשובים בחייהם, אם לא החשוב ביותר. שניהם רוצים להביע את תודתם לריבונו של עולם, ושניהם עושים זאת בדרך בה תיקנו חז"ל להודות לה' – בברכת "שהחיינו". אין בזה שום "חדשנות מוגזמת", אתה פשוט לא רגיל לזה, אז תתרגל.

שם האם בכתובה

שינוי אחר מן הנוהג המקובל שהפריע לך היה שהוסיפו את שם האם לכתובה. מן הסתם כוונתך היא שהנוסח היה: "החתן ___ בן פלוני ופלונית". ומה רע בזה? האם אין הוא בן אמו? האם מה שנכתב הוא שקר? האם הדבר פוסל במשהו את הכתובה (גם אם אתה טוען שכיתוב זה מיותר)? על מה יצא הקצף? על כך שלא הורגלת לכך?

ועוד משהו, האם אתה יודע שאין כלל חובה בנוכחותו של רב לסידור קידושין? רק החתן והכלה עושים פעולה – החתן מקדש את הכלה, והיא מסכימה להתקדש לו. העדים נותנים למעשה זה תוקף. הרב נוכח במקום רק כדי לוודא שלא נעשו טעויות גדולות מדי. הוא צופה, הוא "משגיח הכשרות" של טכס הנישואין. תפקיד חשוב, שצריך להיעשות על ידי מי שמבין היטב "בטיב גיטין וקידושין". האם יתכן שאותו פרופ' מהמחלקה לתלמוד עומד בקריטריון הזה?

אנחנו מסכימים

ובכל זאת אני מסכים איתך. גם לי יש חוסר נחת מברכת "שהחיינו" בחתונות, אבל מסיבה אחרת לגמרי, הפוכה.

חתנים מברכים "שהחיינו" על טלית חדשה, וכלות – על טבעת חדשה. אני חושב שזו חוסר הבנה בדברי חז"ל. ההלכה אינה אוסרת על החתן והכלה לברך "שהחיינו" בלי בגד או תכשיט חדשים. היא אינה מחייבת אותו. ברכת "שהחיינו" היא ביטוי רגשי לשמחתו של האדם, שחז"ל תיעלו אותה לברכה המתייחסת אל ריבונו של עולם. אם אתה שמח על חבר שלא ראיתי 30 יום – אתה יכול לברך (גם אם לא נהגו כך היום). אם סיימת את הש"ס ואתה שמח – אתה רשאי לברך. זו תקנת חז"ל. (ודוק – הברכה אינה  על קיום מצוות הקידושין או הנישואין, שעליהן לא קבעו חז"ל לברך, אלא על האירוע המשמח).

במקום שהחתן והכלה יברכו על היום המאושר בחייהם, הם מברכים על דברים יחסית שגרתיים – בגד חדש או תכשיט חדש. זה אבסורד, המנוגד לדברי חז"ל. יש כאן קידוש של ההלכה הפורמאלית על פני המשמעות הפנימית שחז"ל נתנו לה כשקבעו אותה.

ועוד אני חושב שתהיה שותף לי לברכה לזוג הצעיר שהתחתן לאחרונה, ושחתונתו הוצבה בעין הסערה. שתזכו שהאהבה השורה ביניכם היום, תתמיד בביתכם עד זקנה ושיבה; שתפגינו את האהבה מבלי לוותר על עצמכם; שישלח ה' לכם מידו הפתוחה הגדושה והרחבה.