על פי תוצאות המדגמים הלילה, הבחירות הללו הסתובבו סביב סוגיה אחת. "ביבי או רק לא ביבי". נתניהו הבין זאת ובבליץ' הראיונות שלו מהשבוע האחרון הוא שם את זה על השולחן.

בקמפיין החזיתי שניהלו זה מול זה 'כחול לבן' של גנץ, לפיד, אשכנזי ויעלון אל מול הליכוד ונתניהו הדברים התבהרו.

זה לא היה הלוקסוס של תיק ביטחון שניסה להציב בנט, הקנאביס ופוליטיקה חדשה אותה ניסה להציג פייגלין. זאת הייתה השאלה האם נתניהו שתיקים תלויים ועומדים מולו, לצד ההישגים המדיניים העצומים שלו, ימשיך הלאה או לא. שיח הגושים שהמפלגות הקטנות ניסו למשוך אותו אליהם קרס.

נתניהו לא נתן ספק, הוא רץ ימינה והבטיח ריבונות על יהודה ושומרון גם מחוץ לגושים, לאחר שהשיג הכרה היסטורית על רמת הגולן מידי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הוא מיתג את עצמו כנציג הימין הבלתי מעורער, האיש שסביבו מתנהל הכל. וכך גם הגיבו יריביו. העבודה הגיעה לשפל במדגמים הערב, בנט ושקד מצפים ומפללים לקולות החיילים וכך גם פייגלין. לכאן התנקז כל השיח כל הבחירות הללו.

תוצאות האמת יהיו רק מחר במקרה הטוב, עם ההפרשים יהיו צמודים הם יכולים להימשך גם לאחר מכן ורק עוד יומיים נדע מה יהיה. גם אם יעברו גם פייגלין וגם בנט אלו לא יהיו התוצאות עליהם חלמו שם במפלגות. נתניהו ולא נתניהו הם המנצחים הגדולים.

נתניהו אשר רבים רואים בו הנציג הדומיננטי של מחנה רחב, ישראל השנייה יש שיקראו לו, או מחנה הימין, אל מול מחנה גדול גם כן ולא מבוטל שרוצה לראות כאן משהו אחר. בין האוהדים השרופים והמתעבים אותו ממש, יש עוד צד אחד שפשוט מעדיף את היתרונות של נתניהו על פני החסרונות שלו וצד שני שבדיוק הפוך.

נתניהו ימשיך עם היכולת הפוליטית הפנומנלית שלו כדי להרכיב ממשלה, כשיש לו אויבים רבים מבית. עד שזה לא נגמר זה לא נגמר, על אף שנראה שגוש הימין מוביל. ליברמן, כחלון ודרעי יכולים לקבוע מה יקרה כאן. לגנץ שמגיע יחד עם דרעי יהיה קשה מאוד לקרב אליו את החרדים וכך שנתניהו הוא זה שיהיה ראש הממשלה.

המשוכה הבאה שלו תהיה לאחר השימוע אצל מנדבליט. הערב הוא המנצח הגדול. והנושא הגדול של השנים האחרונות ואולי גם הבאות עוד שנים רבות קדימה: "רק ביבי, או רק לא ביבי"