במערכת הבחירות הזאת יש לפעמים תחושה שהציונות הדתית שמה על ראשה את איתמר בן גביר.

שנים היו חניכי 'כך' בשולי הציונות הדתית. אפילו כדי ליצור בלוק טכני צריך היה נתניהו ליצור מכבש עצום של לחצים ורבים בציונות הדתית בלעו אותו כצפרדע שמוכרחים, או תרופה מרה במיוחד שרשם ד"ר נתניהו ברצפט אותו נשא בכיסו.

אך הנה לא חלף זמן רב וראש הרשימה הרב רפי פרץ, האיש הממלכתי, רב צבאי לשעבר, מדדה אחר שני משפטנים ופוליטיקאים מוכשרים במיוחד. סמוטריץ' מוביל את המחנה ומחרה ומחזיק אחריו איתמר בן גביר שהצבא סירב לגייס.

שניהם חדים כתער, קוראים חוקים ופסקאות כבקיאים ורגילים והתקשורת בשבילם נהירה להם כשבילי חברון וקדומים. 'בלוק טכני' הסביר הרב רפי את החיבור שנוצר כמי שקפאו שד, אך הקמפיין והרוח הציבורית נלקחים אל המלחמה באליטיזם שמגלה בית המשפט העליון ושם בן גביר הוא הכוכב.

בג"צ דחף את בן גביר לקונצנזוס

אי לכך, מי שייצב את תלמידי הרב כהנא בראש הם לא אחרים מאשר המשפטנים עצמם ולא נתניהו כפי שמשמאל ניסו לצייר זאת. מנדלבליט ולאחר מכן שופטי בג"צ הם אלו שהחזירו את כהנא אותו פסלו ב-1988 לקדמת הבמה.

אילולי היה היועמ"ש פוסל את ד"ר מיכאל בן ארי ובג"צ לא היה מקבל זאת בפסיקה שמצד אחד מאשרת את בל"ד ועופר כסיף אך באותה העת מוציאה את בן ארי, היו חניכי הרב מאיר כהנא ממשיכים להיחשב מוקצים. הפסילה והחד צדדיות יצרה אנטגוניזם שקיימת כבר שנים נגד בג"צ. השופטים סולברג ומינץ עוד החזיקו בדעה עקבית כשאחד מהם פסל גם את בן ארי וגם את בל"ד והשני אישר את שניהם, אך שאר השופטים בלוליינות מרשימה יצרו מאזן שהציבור לא יכול היה לקבל.

בג"צ ב-88 בנשיאות שמגר הובילו את כהנא מחוץ לקונצנזוס, ובג"צ בנשיאות נאור בהחלטה אחת יותר מידי ובלי קשב לשיח הציבורי הובילו אותם פנימה לחיק הקונצנזוס.

זה נכון שהדבר הובשל בתהליכים חברתיים פנימיים, כמו ההליכה ימינה של הציבור, המערכה הפוליטית נגד האקטיביזם השיפוטי תוצרת אהרון ברק ואיתמר בן גביר אחד שעשה קריירה מרשימה כמשפטן רהוט שחורך אולפנים ומצלמות.

אבל בסוף האצבע בעין ששם בג"צ בהחלטה השנויה במחלוקת עזרה מאוד לקמפיין של איחוד מפלגות הימין. על אף שעוצמה יהודית ושאר השותפות באיחוד מפלגות הימין מנהלים קמפיינים נפרדים, הסוגיה המשפטית תופסת חזק בקמפיין הנוכחי גלל תחושת העוול מצד בית המשפט כששם מנסים לאתגר במאבק עם שרת המשפטים איילת שקד שמציגה את התכניות שלה לשינוי בית המשפט העליון.

ואם כבר שרת המשפטים, האמירה למי הייתם מאמינים לבן גביר או לאיילת שקד בסוגיית העינויים, גם היא חיזקה לבסוף את בן גביר שהתברר שיש דברים בגו. ומתדמית הפרובקטור שהייתה לו, הוא הפך זה שדואג לזכויות אדם ודובר אמת.

צדק היסטורי?

בסוף צריך לזכור שגם הרב צבי יהודה אמר מילים חמות על הרב כהנא וגם רבנים אחרים לא ראו בו מוקצה מחמת מיאוס, אך הרוח הציבורית הובילה לכך שכאשר דחקו את הרב כהנא החוצה. הציונות הדתית שתמיד מנסה להתכתב עם הציבוריות הישראלית וניסתה בעצמה לנקות דימוי קיצוני שדבק בה, הלכה עם הזרם והשאירה את הכהניסטים הרחק מאחור, למרות שיש שיטענו שגם הפסילה של הרב כהנא בזמנו נבעה משיקולים פוליטיים ואלקטוראלים כאלו ואחרים (כך למשל התחייה הייתה יריבה פוליטית ויש שטוענים ששיקולים כאלו הנחו אותה לתמוך בפסילה) שהיום אולי לא היו מקבלים את אותו מעמד.

מה שברור הוא שחלקים גדולים בציונות הדתית עוברים כעת מטמורפוזה בייחס לאחד מתלמידי הרב כהנא. הדבר ייבחן בפעילות בכנסת אם וכאשר בן גביר יגיע כחבר כנסת והאם ראשות וועדה כפי שהוא דורש תיצור גם אצלו תהליכים של מיסוד והתמתנות. אלו תהליכים שיכולים גם להמשיך את הקרע בתוך הציונות הדתית בין שמרנים לליברלים, במיוחד כשזה יוביל לנושאים שפחות בקונצנזוס בסוגיות דת ומדינה למשל. אך אין ספק שכניסת בן גביר יוצרת מקרה בוחן מעניין.