ביקורת סרטים: דמבו

טרנד ה"לייב אקשן" ששוטף את חיינו וקולנוענו הוא לא מהטרנדים הנחמדים של השנים האחרונות. אותו הסרט המצויר שכולנו אוהבים וזוכרים לטובה, לובש צורה "חיה" בעזרתם החביבה של מאות אנשי CGI שהופכים את הקסם החביב המצויר ל"אמיתי".

אותם סצנות, אותו התסריט, אותם זוויות הצילום. הלייב אקשן לא מביא שום דבר חדש לשולחן. אבל בזמן שהאולפנים מפחדים להוציא לאור תסריטים חדשים, כשרוצים לחסוך על זכויות יוצרים ודיסני יכולים לעשות מה שבראש שלהם בתור הקונגלומרט הגדול ביותר לסרטים, אחרי שקנו בערך כל אולפן מז'ורי, נשאר להם רק למחזר.

לזכותם יאמר שהם באמת מנסים. השחקנים הכי טובים באים ומדברים לכלום ושום דבר על רקע ירוק, ניסיון לדחוף עוד אידיאולוגיה פרוגרסיבית ורהב על גבול המטורף של טים ברטון.