עיקרו של ספר ויקרא עוסק בעבודת המקדש, אשר במרכזה עומדת עבודת הקורבנות. תחום הקורבנות מתחלק לשני סוגים: זבחים ומנחות. הזבחים קרבים מן עולם החי, ואילו המנחות מן הצומח. התפיסה הרווחת רואה בקורבנות מן הצומח ערך פחות מאשר בקורבנות מן החי, הן בשל שוויו הכספי של הזבח והן בשל התהליך הארוך שעובר הזבח עד הקרבתו.

הנחה זו מעוררת תמיהה גדולה דווקא לאור נבואתו של מלאכי, הנביא האחרון. מלאכי מנבא שלעתיד לבוא: "וְעָרְבָה לה' מִנְחַת יְהוּדָה" (מלאכי ג', ד'). נמצא שלעתיד לבוא המנחות, אותם קורבנות מן הצומח, יסבו לה' עונג ויעלו לפניו בחפץ לב. יש להבין, מדוע לעתיד לבוא קורבן מנחה הפשוט מהזבחים עתיד לעלות לרצון לפני ה' יותר מהזבחים?

באחרית הימים, במקביל להפסקת אכילת הבשר וכחלק מהאידיאל של עולם מושלם בו מתרחשת התקדמות מוסרית כללית, כל העולם עתיד להתקדם ובעלי החיים יתעלו ויהיו בעלי שכל, דיבור ובחירה כבני האדם. דברים אלה מבוססים על דברי המקובלים, ובפרט האר"י ז"ל שכתב: "מדרגת החי דלעתיד לבא תהיה כבחינת המדבר דעכשיו על ידי עליית העולמות".

עם זאת, בעוד שבתחילת ימי הבית השלישי יקריבו בעלי חיים, הרי שבתקופה מתקדמת יותר – לא יהיו בעלי חיים להקרבה, שכן בעלי החיים של העתיד אינם בעלי החיים של היום שאותם התורה מצווה להקריב. מתוך כך מובן שתיפסק הקרבת קורבנות מן החי, מתוך מחסור בבעלי חיים מהזן "הישן", שאינו בעל שכל, דיבור ובחירה.

לעתיד לבוא כל מדרגות החיים עתידות להתעלות, וממילא הבהמות יעלו למדרגת אדם. כלומר, לבהמה עצמה תהיה דעת וחכמה, כנבואת הנביא ישעיה (י"א, ט'): "ומָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'". במציאות כזו אין האדם רשאי להעלות את הבהמה על גבי המזבח, שכן גם היא מסוגלת להשתלם. גם לבהמה תהיה יכולת להתעלות ולהתפתח. בשל כך אומר הנביא מלאכי: "וְעָרְבָה לה' מִנְחַת יְהוּדָה" – מן הצומח. בנבואה זו גנוז סוד מטרתה של המציאות כולה, להתעדן ולהתעלות מעל כל הפערים הטבעיים הטמונים בה.

=======

בימים אלה יצא ספרי על חומש ויקרא, הספר השלישי בסדר הספרים "רוחי אשר עליך". קדמו לו החיבורים על חומש בראשית ושמות