מה לא בסדר בשיטת הממשל העכשווית במדינת ישראל? הכול מתחיל בחוסר האיזון בין הרשויות. אמנם קל להאשים את מערכת המשפט ואת בג"ץ בהפרת האיזון, ולראות באקטיביזם השיפוטי אם כל חטאת. אבל אם נהיה כנים,ייתכן שבמידה מסוימת לא הייתה למערכת המשפט ברירה אלא להתערב מעבר לתחום הטבעי שלה – שהוא לפסוק על פי החוק ולא לקדם אג'נדות שלא מדעת המחוקקים,משום השיתוק שאחז ברשות המחוקקת וברשות המבצעת, הכנסת והממשלה. השיתוק נובע מכמה חוקים המונעים את המשילות של הגופים המייצגים את העם, שאם הם ישונו, תשתנה כל תמונת השלטון בישראל.

ואלו הם: הראשון הוא תפקידו הכפול של היועץ המשפטי לממשלה, שגם מייצג עקרונית את הממשלה, כמו כל עורך דין המייצג את מרשו, וגם משמש כפרקליט ראשי הקובע לממשלה מה ראוי לה לעשות ולא לעשות, מה שמעמיד אותו דה־פקטו כשליט ־ על בלתי נבחר, על המדינה. זו החלשה של הדמוקרטיה בתור שלטון העם. החולי הזה חודר גם לכל מערכות השלטון, המחויבות להעמיד יועץ משפטי בכל דרג ביצועי. עניינים רבים לטובת הכלל מעוכבים בשל החשש שמא לא יאושרו בידי היועצים המשפטיים, ההופכים למערכת שלטון מקבילה לזו הממונה בידי הממשלה.

העיוות השני הוא החוק המאפשר כפל תפקידים של שר או סגן שר עם חברּות בפרלמנט. זה יוצר שיתוק כפול: מחד גיסא, שר או סגן שר אינו יכול להתמסר לענייני משרדו,משום שעליו להיות זמין לכל הצבעת אי־ אמון בכנסת ולכל הצבעה על העברת חוק. מאידך גיסא אסור לשר או לסגן השר לקדם הצעת חוק שאינה נוגעת ישירות לענייני משרדו. כך מוטל התפקיד כפוי הטובה של הגשת הצעות חוק לפתחם של חברי כנסת זוטרים בקואליציה או של חברי האופוזיציה, בעוד שמספר רב של חברי הקואליציה מנועים מלהגיש אותן.

החוק הנורווגי, המאפשר לשר לפרוש מן הכנסת כל ימי כהונתו ולשוב אליה אחר כך, אינו ממומש כמעט. הבעיה השלישית היא החוק המאפשר לחקור את ראשי הממשל מכהנים על עבירות על החוק. בניגוד לעולה ממבט ראשון, זו פגיעה חמורה בדמוקרטיה. ניתנה אפשרות כמעט אוטומטית לכל גורם העוין את הנבחרים להפריע באופן מתמיד לעבודתם, ולהפקיד את עתידם הפוליטי בידי המשטרה ומערכת המשפט, במקום העם שאמור להיות הקובע.

מובן מאליו ששום אדם אינו מעל החוק באופן מוחלט, אבל בהחלט אפשר להשאיר את ההחלטה אם לחקור או להעמיד למשפט את ראשי העם בזמן כהונתם,בידי הכנסת. אם יתוקנו שלושת העיוותים האלה – שינוי הגדרת תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, אימוץ העיקרון של הפרדת הרשות המבצעת מהמחוקקת, ומניעת חקירת נבחרי העם בשעת כהונתם – תינצל הדמוקרטיה.