הרב בני. אני פונה אליך, בבקשה שלבטח רבים מצטרפים אליה, לחזור בך מדבריך.

אני מתנגד לדעותיה של 'עוצמה יהודית' מכל וכל, ואף התנגדתי בתחילה לייצר איתה חיבור טכני ל'בלוק חוסם'. אולם שיניתי את דעתי בהמשך, בגלל סיבות שלא אוכל לפרט אותן כאן.

אני פונה אליך, כי יש דברים שנאמרים בסערת רגשות. גם אם הם באים מתוך אמונה ותפיסת עולם סדורה. אבל הם קיצוניים ולא נשמעים. ומזיקים לאומר ולמסר שהוא מבקש לעורר. במיוחד כשהם נוגעים באחד הפצעים הפתוחים שלנו – השואה.

הדרך הטובה ביותר היא לחזור מההשוואה. ולעצור את הסאגה הזו באיבה.

כבן לניצולי שואה, אני מבקש ממך לחזור בך

אני פונה אליך במטבע הלשון שבה בחרת בתגובתך. כשמימיני אבי מורי מר משה שנוולד ניצול אושוויץ וגרוסגרדן, איש חינוך כל ימיו. ואימי מורתי מרת נחמה שנוולד ז"ל גם היא ניצולת שואה שבחרה לעסוק בחינוך ילדי ישראל לתורה ואמונה. שניהם לימדו אותנו ואת אלפי תלמידיהם שאין דבר ולא יהיה דבר עלי אדמות שיכול להיות דומה למפלצת הנאצית, ולחוקיה. וכל השוואה, גם לדבר גרוע ומגונה, לשואה היא זילות לשואה, נירמולה כחולשה אנושית שיש דומה לה, והמעטה בחומרת התופת הנאצית.

ולשמאלי מורך ורבך הרב עמיטל ז"ל שלא הייתי בין תלמידיו אבל זכיתי להכירו בכמה הזדמנויות, ואני מסופק אם כניצול שואה היה משתמש בהשוואה שלך לחוקי נירנברג. דווקא הוא אשר הרגיש כיצד מתנהל השיח הציבורי כשאין הסכמה צוטט באומרו (כנראה על עצמו): "אי אפשר לפסול כל דעה שונה וכל מי שאינו חושב כמו כולם." ובוודאי שלא להשתמש לשם כך באנלוגיות מהטירוף הנאצי.

חוקי נירנברג הן התגלמות הטירוף שנבע מתוך שנאה תהומית ליהדות, שלא ידע גבולות, ולאחר שרעננתי את זכרוני בהם, אני מוצא שלא יכולה להיות כל השוואה ביניהם לבין ההתנגדות שלך לתפיסת עולמם של אנשי 'עוצמה יהודית'. וכיוון שהשוואה זו נאמרה מפי רב ידוע ומוכר, היא היא אינה גובלת ב'חילול השם' חלילה?!

ההשוואה תשרת ותספק תחמושת לשונאי ישראל

חוששני שהשוואה זו אם לא תהיה ממנה חזרה, תשרת ותספק תחמושת לארגונים אנטישמיים והכחשת שואה ולארגוני BDS. ציינת שדבריך נאמרים כרב ולא כפוליטיקאי. ובגינם השתמשת בביטויים חריפים כלפי הרב רפי פרץ. וגם דברים אלה מבקשים תיקון.

הרב רפי אינו זקוק למליצי יושר. ודאי לא משכמותי. אולם תוכן הדברים וסגנונם אינם ראויים בשיח של מחלוקת. ואינם עומדים בעקרון בסיסי שטבע הלל הזקן במסכת אבות (ב', ג'): "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". מידיעה אישית גם הרב רפי התנגד בהתחלה, בכל תוקף, למהלך הזה ודעתו התשתנתה (לא בגלל שלא עמד בלחץ).

ממאי נפשך, אם כרב הנך שולל מכל וכל בחינה של היבטים פוליטיים, האם המשמעות של ההתייחסות הרבנית לסוגיה בעלת היבטים ערכיים ופוליטיים, משמעה שהרב יתעלם מהיבטים הפוליטיים?! כסוג של 'אנינות טעם'. כיצד הנך מתיימר לשפוט מהלך שמתנהל במגרש הפוליטי?! ואם בכל זאת הנך סובר שניתן לנתק את ההיבט העקרוני והמוסרי מהקשרו הפוליטי, האם 'הגעת למקומו'?!

האם ההיבטים המורכבים של הסוגיה היו מונחים לפניך כפי שהיו לפניו, כשנאלץ לבחון ולהכריע בסוגיה המורכבת הזו ולא כהכרעה דיכוטומית שבין הטוב לרע אלא בהכרעה קשה שבין הרע לגרוע?! בהקשר אחר היו מכנים סוג שכזה כ'הכרעה אמיצה' שכל צד שבה נראה לא טוב. האם הנתונים שהניח לפניו ראש הממשלה לגבי ההשלכות של כל צדדי ההחלטה, בפגישה שארכה יותר מארבע שעות, גם היו בפניך? ואולי בהקשר זה יש לנהוג כפי שצוטט הרב עמיטל ז"ל: "אחת העבודות הקשות ביותר היא לדעת מתי לדבר ומתי לשתוק." בהעדר מידע ו'הגעה למקומו'.

למענך, למען כבוד התורה, ולמען זכרון השואה, חזור בך!

==

הרב אליעזר שנוולד הוא ראש ישיבת 'מאיר הראל' במודיעין