תגובה לרב רוזן: גם המדינה עלולה להתגלות כהזדמנות שהוחמצה

על משקל דברי הפתיחה של הרב רוזן אפתח אף אני: מונח לפני מאמר אשר החשיך את עיני וליבי מאז עיינתי בו. לאורך המאמר כולו מכונה הרב חיים נבון 'ח"ן'. כינוי זה מעורר תחושה מאוד לא נעימה בלב הקורא, ונוצר הרושם כי הרב רוזן בחר לזלזל ברב נבון. האם כך זוהי דרכה של תורה? גם אם נניח שבתום לב בחר הרב רוזן לכנות את הרב נבון בכינוי 'ח"ן' מן הראוי היה להוסיף את האות ה'- הח"ן- הרב חיים נבון. הרב רוזן לא הסתפק בח"ן, ובמהלך המאמר הדביק לרב נבון את הכינוי שכיר עט. ולא, אין בסימן השאלה שהוסיף הרב רוזן בכדי לרכך את העוקץ שבביטוי. מלבד היותה פוגעת ורדודה, אין לתמיהתו של הרב רוזן באשר למניעיו של הרב נבון כל שחר. את דעותיו בנוגע ל'אתחלתא דתקווה' לא המציא הרב נבון לצורך קבלת כסף מנאמני תורה ועבודה, וזאת אני יודע לא רק בשל הכרותי המועטת עם האיש, אלא בשל העובדה הפשוטה שכל הטורח ומברר יכול לגלות בנקל כי את דעותיו בנושא פרסם הרב נבון כמה וכמה שנים קודם כתיבת החוברת. כך למשל ב'נקודה' תמוז תשס"ו כותב הרב נבון: "המאבק הרעיוני להוכחת ערך המדינה אינו צריך להשען על ראיית המדינה כצור גאולתנו, אלא על התבוננות מפוכחת ובוגרת שמכירה גם את ערכו של האפור" כמו גם בגליון אייר תשס"ו ובספרו 'נאחז בסבך'. פרסומים קודמים אלו בהם מובעת דעתו כמוו גם השענותו על הרב סלובייצ'יק בנושא גורמים לתהייתו בפרהסיה של הרב רוזן להיות מביכה.

לאחר ערעור שמו הטוב של הרב נבון, ראוי שנשאל על מה זה יצא הקצף? על מה פרצה אש מהיכל בית ה'? הקורא מן הסתם יתפלא מאוד כשיגלה שחטאו הגדול של הרב נבון הוא, לדברי הרב רוזן, 'הוצאת הנשמה לציונות הדתית'. מחלוקת עניינית על דרכו של הרב נבון, הסבר מדוע דרכו של הרב רוזן היא 'נשמת הציונות הדתית', כל אלו ועוד, לא ימצא הקורא במאמר. תחת זאת, פוטר עצמו הרב רוזן מדיון רציני באמרו "אין זו המסגרת להתפלמס עם פרטי התיזה שמציג ח"ן".

לקבוע כי אדם מוציא לציונות הדתית את הנשמה, לצאת בקצף כנגד הסתמכות הכותב על הרב סלובייצ'יק בטענה כי אין הדבר הגיוני, בלי לתת נימוק והסבר משכנע, ולו יהא זה נימוק קצר ותמציתי, הוא דבר לא הוגן ומעורר תמיהה.

הגדיל לעשות הרב רוזן ואף ניבא כי 'פירות הטפתו של ח"ן ושוכרי כתיבתו' תהיה 'השתמטות סרוגה משירות צבאי'. האשמה חמורה לכל הדעות שראוי שיהיה לה על מה להתבסס.

ולעצם הדברים: מדוע אין הרב רוזן מקבל את הסתמכותו של הרב נבון על הרב סלובייצ'יק בעניין היחס להקמת המדינה? זאת לא פירט במאמרו. רק בתגובה ל'כיפה' התגלתה הסיבה. לדבריו, אין בשתיקת הרב סלובייצ'יק ביחס להגדרת מדינת ישראל במושגים גאוליים כדי ללמד על דעתו בנושא.

יודע הרב רוזן, כי כפי שציין הרב חיים נבון בתגובתו, חוקרי ותלמידי הרב סלובייצ'יק תמימי דעים בסוגיה. לדעתם אין הרב סלובייצ'יק הולך בדרך הגאולית אלא בדרך של 'אתחלתא דתקווה'. לשם דוגמה בלבד ניתן לעיין במאמרו של דב שוורץ בנושא (מובא בספר 'אמונה בזמנים משתנים').

שנית: גם אם אין שתיקת הרב סלובייצ'יק מלמדת על יחסו למעמדה של מדינת ישראל בתהליך הגאולה, ניתן להביא לדברי הרב חיים נבון סימוכין מתורת הרב ריינס שכתב מפורשות כי אין בתחייה הלאומית ובהקמת מדינה משום תחילת הגאולה.

בכל אופן יאלץ הרב רוזן להכיר בכך שחלק מהציונות הדתית, חלק שנשמתו פועמת בקרבו בעצמה גדולה, אינו מוכן לטעון כי מדינת ישראל היא בהכרח אתחלתא דגאולה. הללו, ובתוכם אני, מעדיפים לומר כי בעז"ה נזכה שמדינתנו תוביל לגאולה השלמה, אך בטחון בכך שמצויים אנו בישורת האחרונה אין לנו. מאמר אחד, כמו גם עשרה, לא יועילו לרב רוזן להוציא את ממשיכי דרכו של הרב ריינס והגרי"ד אל מחוץ למעגל החי של הציונות הדתית.

אמירות נחרצות כגון 'חורבן בית שלישי לא יהיה' ביחס למדינת ישראל מוכרות לנו היטב מעקירת ימית וגוש קטיף בהם שמענו את אותו 'היה לא תהיה' שהיה היה.

גם גדולים עלולים לטעות. גם רבי עקבא טעה בזיהוי המשיח, גם רבנים טעו בבטחונם שעקירה מגוש קטיף לא תהיה משום שה' לא יתן לכך לקרות, וגם מדינת ישראל עלולה להתגלות כהזדמנות שהוחמצה.

בשל החשש הכבד מהחמצת ההזדמנות עומדת בפני הציונות הדתית נוסח הרב נבון אתגר גדול, אולי גדול משל הציונות הדתית הגאולית. דוקא הידיעה כי שום דבר לא מובטח לנו ממריצה אותנו לתרום למדינה, להתגייס לצבא ולדאוג לצביונה היהודי של המדינה כדי שזו אכן תוביל בסופו של דבר לגאולה השלמה. כדי שתקוותנו תתממש.

דוקא המחשבה כאילו מדינת ישראל תוביל בסופו של דבר לגאולה, בלי קשר למעשינו, עלולה להביא לשאננות ולהרפיית כוח.

אני חושש מאוד פן בית המדרש הרואה במדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו בבטחון מופרז, יעמוד בפני אכזבה ושבר גדולים במידה וח"ו הבטחון יתברר כבדייה. עלינו לקוות כי אותו בית המדרש לא ישתמט מצה"ל ויעסוק בלימוד תורה בלבד, כפי שכבר קורה לתלמידים רבים באותם ישיבות, מתוך אמונה טוטלית בקיומה הנצחי של מדינת ישראל.

דוקא אתחלתא דתקווה מעודדת לשותפות ונטילת אחריות בכל הנוגע למדינת ישראל. אתחלתא דתקווה מבית מדרשו של הרב ריינס, וכפי שטוענים תלמידיו וחוקריו, גם מבית מדרשו של הרב סלובייצ'יק שבניגוד לרב קוק שנפטר טרם השואה, חי בתקופת המדינה ואף על פי כן נמנע מלכנותה בשם 'ראשית צמיחת גאולתנו'.

מי יתן ויתברר כי מדינת ישראל אכן היתה ראשית צמיחת הגאולה השלמה.

מורדי מילר הוא תלמיד ישיבת 'הר עציון' ועורך 'פלפול' ב'עולם קטן'.