"בגוש קטיף כאבנו את הפגיעה הנוראית בישראל"

בלב שבור ובדגל מורם"- כך סיפר הרב גדעון בשן, ממפוני נווה דקלים, את סיפורו של גוש קטיף לבנות מכללת חמדת הדרום. לדבריו, "לא הייתה זו אמונה נאיבית, אלא אחיזה בלתי מתפשרת לעשות את שלנו כל עוד אפשר"

"בגוש קטיף כאבנו את הפגיעה הנוראית בישראל"
  (צילום: חמדת הדרום)

יום גוש קטיף, שמצוין היום (שני) במערכת החינוך ברחבי הארץ, נקבע לתאריך שבו הוקם הישוב הראשון בגוש, נצר חזני. גם במכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום ציינו את התאריך הכואב יחד עם הרב גדעון בשן, מעקורי הישוב נווה דקלים בגוש, שסיפר לבנות המכללה שהיו אז ילדות צעירות את סיפורו של הגוש, סיפור של אמונה עצומה בצדקת הדרך. השיחה התקיימה במסגרת מיזם "בימת חמדת" שבו מופיעים אישי ציבור, רוח ויזמים בפני בנות המכללה, המעניקים ערך מוסף לשנת הלימודים מלבד הידע האקדמי.

"לאחר שהתקבלה ההחלטה המדינית הסופית לבצע את הפינוי, נערכו אליו המשטרה והצבא כאל מבצע מורכב במיוחד" הרב סיפר לבנות. "למשימה הועמדו כ-50,000 אנשי צבא, צוותים הוקמו, תכניות מיוחדות נהגו, ואף הוקם פיקוד מיוחד בו הוגדרו תפקידים חדשים".

"כאנשי אמונה ראינו בתכנית הזו ובתמיכה שהיא קיבלה מציבורים נרחבים במדינה, המשך של חטא המרגלים, ממש כמו שכתוב בתהילים: 'וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדברו'. ארץ שאנו חומדים אותה, אוהבים אותה וקשורים אליה בכל נימי נפשנו, ומולנו יש מי שאומר: איננו יכולים נגד אויבינו, אין לנו כוח לרשת את הארץ, אז פשוט נעקור מאזורים בארצנו. זהו חוסר אמונה, מאיסה בארץ הקודש. מה שחיזק אותנו במאבק נגד התכנית, הייתה השאיפה לחזק את עם ישראל באמונה שאנו יכולים להחזיק בארצנו. הרי אמרנו "עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה" הדגיש הרב בשן.

"כך, למרות המצב הקשה, לא עזבה משפחה אחת את היישוב. נאחזנו בנחלתנו במסירות נפש, כמו בחברון ובירושלים. היינו נכונים להקריב קרבנות כי אויבינו רוצים לרשת אותנו, ואנו פה כדי לבטא את אחיזתנו כאן ואת ריבונותה של המדינה בארץ הקודש".

"לאורך כל התקופה היו לנו ויכוחים קשים עם החיילים", סיפר בכאב. "על פי פסק ההלכה מהרב הראשי דאז הרב אברהם שפירא זצ"ל, קראנו להם לסרב פקודה, וההנחיה התורנית הייתה שלא לנקוט בכוח ואלימות נגד חיילים ושוטרים. כך ראינו בעיניים כלות איך נאטמות הדרכים אלינו, ומי שמעז לצאת אינו יכול לשוב".

(צילום: חמדת הדרום)

על ההחלטה אם להמשיך ולזרוע הוא סיפר: "ידענו והאמנו שמאבק כוחני לא יכול להציל חולשה רוחנית. תקופת הקיץ והספקות היו מייסרים, האם להתחיל עונה חקלאית חדשה? לזרוע? להכשיר חממות? יש טעם, או שלא נזכה לקטוף את הפירות? כך הוקמה קרן 'מאמין וזורע' שהתבססה על תרומות של אנשים שהקדישו מממונם בשביל הנטיעות החדשות, על מנת שכספם יוחזר אליהם במידה ויהיה קטיף, וייחשב כתרומה – אם לא. אנשים מאמינים נטעו ושתלו בכספים אלו את היבול אותו לא קטפנו".

"ואז הגיעה ההודעה הסופית והרשמית אודות מועד הפינוי, לקראת ט' באב. כמה סמלי היה התאריך הזה, היום בו שבו המרגלים מהארץ ובכו שאין סיכוי לרשת את הארץ המובטחת. בכייה לדורות. בהנהגתם של רבותינו – המשכנו לקוות לישועת השם עד לרגע האחרון ממש, לא ארזנו ולא יצאנו. מוצאי שבת, ליל התענית אחרי אמירת הקינות, ישבנו בבית הכנסת ביישוב שרים ובוכים 'שיבנה בית המקדש במהרה בימינו'. ביום שלישי חנכו מקווה חדש והכנסנו ספר תורה להיכל, וביום רביעי התחיל הגירוש. לא הייתה זו אמונה נאיבית, אלא אחיזה בלתי מתפשרת בשאיפתנו – לעשות את שלנו כל עוד אפשר".

בסיום השיחה ביקש הרב בשן מהבנות לשמוע את תחושותיהן. כולן דיברו על הכאב העצום, על תחושות האובדן, השסע והבגידה. אולם הרב בשן אמר לבנות: "גם אנחנו כעסנו, אבל לא כעסנו כי לקחו לנו או ופגעו בנו. כאבנו את הפגיעה הנוראית הזו בעם ישראל ובתפקיד שלנו להאיר את ארץ ישראל, ולהאמין ביכולתו של עם ישראל לעמוד מול כל האתגרים והקשיים לרשת וליישב את הארץ. לא הצלחנו להחיל את הריבונות של מדינת ישראל על כל חברי ארצנו, זה הכאב הגדול".

הרב בשן סיכם את דבריו באמונה גדולה: "לכן הרמנו את הדגל, הרמת דגל שפירושה שאנחנו עם כל הקשיים יודעים את אשר לפנינו, ויש לנו תפקיד לחזק ולהעמיק עוד יותר את ערכי התורה, אהבת הקב"ה, אהבת התורה, אהבת העם והארץ, אהבת מדינת ישראל. יש לנו תפקיד להרים את עם ישראל, לא מתוך התנשאות, אלא מתוך ענווה. לפעול את פעולתנו להשפיע כמידת יכולתנו, לחזק את אותם ערכים שאנו מאמינים בהם ומתחנכים לאורם. לא לחיות רק לעצמי ולקידום האישי שלי, אלא לתרום ככל יכולתי במסירות גדולה למען עם ישראל ותקומתו בארצו, לקרב את הגאולה וביאת המשיח. זה התפקיד שלנו. יחד ננצח, לא במובן של לנצח מישהו, אלא מלשון נצח – ננצח את החולשות ונדאג לנצח ישראל".

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
כל קיומו של גוש קטיף נשען על עבודה
פיקצייה | 28-01-2019 17:15
של ערבים מעזה בשכר זעום. אם היו מחילים את החוק הישראלי, ומהתיישבים היו נאלצים לשלם שכר מינימום, תנאים סוצייאלים וביטוח לאומי היו פושטים את הרגל.