הרב יוני רוזנצוויג התייחס למאמרו של הרב עידו פכטר אודות איסור לבישת מכנסיים לנשים, ואמר כי למרות הסערה שהתעוררה בעקבות דבריו לפיהם הוא מתקשה למצוא איסור לכך שאישה תלבש מכנסיים, אין בדבריו של הרב פכטר שום דבר חדש.

הרב רוזנצוויג סיפר כי "לפני שנים העברתי שיעור לנשים על נושא זה. שאלו אותי בסוף: אז מותר ללבוש מכנסיים? עניתי: 'אם מדובר במכנסיים צנועות אני לא רואה בעיה'. אבל הוספתי ואמרתי: 'אני חושב שכדאי לכן לחשוב טוב טוב אם אתן באמת רוצות ללבוש מכנסיים, כי מה שאני אומר בשיעור לא ממש משנה מבחינת הסטיגמות שהציבור אוחז בהן. בין אם נרצה בכך ובין אם לא, הציבור קושר לבישת מכנסיים לרפיסות דתית, וייתכן שמי שלובשת מכנסיים תשלם מחיר חברתי כבד. איני רוצה שתשלמו את המחיר הזה בעקבות השיעור הזה, בלי שאזהיר אתכם כראוי'".

הרב רוזנצוויג סיפר כי "אישה אחת שהייתה שם החליטה ללבוש מכנסיים בכל זאת. לאחר שנה, בערך, נפגשתי עמה, ושאלתי אותה אם היא שילמה על כך מחיר. היא ענתה לי: 'בוודאי. אני מלמדת לבת מצווה, ומדריכה כלות, ומאז שאני לובשת מכנסיים, ישנה ירידה מורגשת בכמות האנשים שמגיעים אלי'"..

בהמשך דבריו התייחס הרב רוזנצוויג למאמרו של הרב פכטר וכתב כי "תמציתו הינה שקשה למצוא איסור הלכתי פורמלי לאסור מכנסיים לנשים. כמובן שמי שמסכים זה מכבר לדברים שמח במסקנת המאמר, בעוד מי שברור לו שהדברים הם אסורים מכל וכל קיטרג וביקר (יחד עם חלק מהכינויים האהובים עלי – "רפורמי", "לייט", ו"דעת יחיד" המתוחכם קצת יותר).

"האמת הפשוטה היא שהרב פכטר לא כתב שום דבר שלא ידוע זה מכבר לכל מי שעוסק בהלכה זו: האיסור על מכנסיים אינו איסור מהותי אלא איסור מעשי. במילים אחרות: השאלה איננה אם הבגד המסוים הזה אסור מצד עצמו (כי הוא לא), אלא השאלה היא אם הלובשת מבחינה מעשית פחות צנועה כשהיא לובשת חצאית".

אכן, כל מי שלומד גמרא וראשונים יודע שמושג הצניעות קשור בחשיפת הגוף, ומעולם לא נקשר (הלכתית) לבגד כזה או אחר, עד תקופות מאוחרות יותר. כל מי שמלמד בנות יודע שבהחלט יכולים להיות מצבים שבהם לבישת מכנסיים – אפילו צמודות – יכולה להיות עדיפה בהרבה מבחינת צניעות על חצאית. וכל מי שעיניו בראשו מבין שכל הנ"ל מביא לידי הבנה שנושא הצניעות אינו הלכתי טהור, אלא קשור גם בנורמות המשתנות בחברה".

"מורי ורבי הרב רבינוביץ' תמיד אומר שמצד אחד יש להתחשב בנורמות אלו, אבל מצד שני צריך גם להיות מודע אליהם ולא לקבל אותם כתורה מסיני. צריך לומר על אסור אסור ועל מותר מותר, אבל חשוב גם לומר על מנהג מנהג, ועל נורמה חברתית שהיא כזו, ולא לקדש את מה שתלוי יותר ברצונות ובצרכים של הציבור, מאשר בהלכה".