בארסנל השמות לתפקיד יו"ר הבית היהודי השתרבב גם שמו של האלוף במיל' גרשון הכהן. האיש שפיקד על מבצע עקירת היהודים הגדול ביותר מאז שיבת ציון השלישית.

עשה, פיקד, שידר נחישות וחתירה לביצוע המשימה. אף לעג בדרך חצצית לדמעות התושבים באחד הראיונות שנתן מיד לאחר ביצוע המשימה בהצלחה, כשנישא על כנפי התהילה בקרב מובילי דעת הקהל.

נכון, האיש הצטער על כך, אמר שזו הייתה טעות, יש אפילו ציטוט שאמר שזה מעשה נורא. הוא תומך גדול בהתיישבות ביהודה ושומרון.

הכהן כאמור כאלוף בצה"ל תרם למדינה, אדם אינטלקטואל ומעניין ובעל תפיסת עולם רחבה. ובכל זאת. במדי הב' של המיל' שלו, יש כתם גדול. גדול מידי כדי למחות אותו בראיון יבבני על כמה הוא מצטער (רק משיב באותו מטבע..), שנעשה בדיוק כשהמיינסטריים כבר לא חושב שה-"התנתקות תביא ביטחון" לאחר הסבבים המרים ברצועת עזה, שניצבת עדיין ומאיימת עלינו הלוך וסובב.

איני יודע מה כפרה לאחר מעשה כזה, כמו שעשה הכהן בקיץ 2005, אבל הוא צריך להיות גדול ומשמעותי וגם לאחר הכפרה הוא לא מזכה ישירות בהובלת הציבור שספג את המכה האנושה.

זה כמעט בלתי נתפס שהשם שלו מובא בידי אישי ציבור. הם מנותקים מהציבור אותו הם מתיימרים להנהיג? האם יאיר לפיד לאחר הפרשת חלה אחת שתיים או אפילו קביעת חברותא בכולל היה מוצב בראש רשימת יהדות התורה?

האם הכהן ביקש את סליחת התושבים שחלקם (הקטן אמנם), עדיין בקראווילות והשאר נושאים את הכאב בדרך זו או אחרת? האם שילם על דמעות אמהות, אבות וילדים? האם האיש שהוביל בגאון את המבצע תחת ידו הוא זה שיהיה מנהיג על העדה?

גילוי נאות: הכותב נולד וגדל בגוש קטיף מינקות ועד אחרי הצבא, עד שכוחות הביטחון תלשו אותו מהספה בבית הוריו בנווה דקלים אל עבר האוטובוס שנסע אל הלא נודע.