כך הפכתי להיות פמל"שית – פמיניסטית לשעבר
בתקופה האחרונה אני חושבת רבות על הפמיניזם ועל התחושה וההתפכחות מהרומנטיזציה שיצרנו סביבו. אני אגיד את זה הכי פשוט ואמיתי חברות, אני מרגישה שירינו לעצמנו ברגליים
בעשרים שנה האחרונות קרה דבר. נשים עברו מחצאי משרות למשרות מלאות ממפרנסות שניות או עוזרות בכלכלת המשפחה הפכנו לנושאות מלאות בנטל. ואני שואלת בכנות, מי צריך את זה בכלל?
אני מסתכלת סביבי ורואה נשים קורסות. מהעומס מהג'ינגול מהצורך להיות גם מפרנסת גם אישה. אמא. חברה. גם מטופחת גם משכילה גם הלכתית וגם וגם וגם.
זה מתיש ומי צריך את זה בכלל? הבו לי את הבית. הבו לי את החופש שלי לבחור מה לעשות בזמן שלי אין לי שום צורך/ עניין בקריירה מפוארת בתלוש משכורת מנופח.
אני נהנית לאפות עוגיות. אני נהנית לכתוב פרוזה. בינונית ככל שתהיה אני נהנית ללמד וללמוד תורה אני שמחה שיש לי בגדים מכובסים שמריחים טוב. אני מתרגשת כשמגירת התחתונים שלי מלאה. זה משמח אותי לראות שרוקנו את סיר המרק. זה משמח אותי כשמבקשים ממני להכין עוד תבשיל עוד עוגה עוד סלט. זה מסב לי קורת רוח.
נעים לי לשבת על הספה עם הבת שלי ולצפות בסרט דרמה אמריקאי בשש בערב ולא להימרח על הכורסא מקריסה טוטאלית אחרי יום שהתחיל בשש בבוקר ונגמר בחמש. זה מתיש אותי ושואב ממני את כל מה שאני זה מרוקן אותי מעצמי. האימהות שלי חשובה לי אני רוצה ליהנות ממנה ולהשקיע בה. החברות שלי עם בנזוגי יקרה לי אני רוצה לטפח אותה וליהנות ממנה לשמוח בה. לא להגיע לדייט עם בעלי כשאני על ארבע. מיוזעת ובקושי מחזיקה עיניים פקוחות לרווחה.
זרם חדש בפמיניזם פמל"שיות – פמיניסטית לשעבר
גדלתי בבתי המדרש על התיזה שהקללה שלנו הנשים היא בעצב תלדי בנים: ילדתי ובאמת שזה היה בעצב. גדול וכואב ומפואר ואני לא רוצה להזיע עבור לחם. אני רוצה פשוט לקבל אותו. ככה מונח לי על האי עבודה במטבח. לחם שיפון עשיר וטרי.
ואני אולי קוראת לתיקון להתפכחות. להקמת זרם חדש בפמיניזם פמל"שיות– פמיניסטיות לשעבר. ככה גדלתי. זה היה הנרטיב שעבר אליי במסורת מאם לבת. פוסט פמיניזם את תרצו. אני בעד שנשים יוכלו לבחור מה הן רוצות לעשות וכמה ובאיזה אופן. אבל לא נראה לי סביר שגם נגדל ארבעה ילדים ויותר וגם נצטרך להביא חצי מפרנסת המשפחה. זה לא עלינו.
בכתובה האיש שלי התחייב לדאוג לי לשארי כסותי ועונתי. אני קוראת לחזור לביתיות. לטבע שלנו כזוג המורכב מדו פרצופין בו לכל אחד יש תפקיד ואחריות. כי אין שני מלכים המשמשים בכתר אחד. קחו ממני את הכתר המוזהב שכבד מנשוא והחזירו לי את השרביט.
==
ורד אביעד היא מייסדת בית מדרש מערבא בפדואל וביקיר
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו