נורמליות היא עניין של סטטיסטיקה. בגרף הפעמון של הדתיים, יש בזנב אחד חרדים-לאומיים שאוסרים על ילדות בנות 3 להיכנס לעזרת הגברים, ובזנב השני דתיים-לייט שמסמסים בשבת.

והדתי הנורמלי? הוא הנתח המרכזי בגרף הפעמון, שיש בו צדדים חרד"לים ויש בו צדדים לייטים, והוא נע על הציר מפה לשם אבל נשאר בממוצע תמיד באמצע.

דתי נורמלי הוא למעשה דתי כזה שכל הזמן שואל, דן, שוקל איפה הוא בכל סוגיה. אין לו תמיד תשובה, אבל יש לו תמיד שאלה. לפעמים הוא נוטה ימינה ולפעמים שמאלה, לפעמים בעד ולפעמים נגד.

רוני ארזי

אז למה היישוב לשם הוא דתי נורמלי? כי לשם הוא מיקרוקוסמוס מגזרי. יש בו חרד"ל ויש בו לייט, ובעיקר יש בו דיון ושיח סביב הסוגיות המגזריות המהותיות. לכן גם הקמפיין של הדתיים הנורמלים לא שם סימן קריאה, אלא סימן שאלה. הקמפיין לא קובע ש"דתי נורמלי הולך להצגת סוף שנה של הבת שלו", אלא שואל האם הוא הולך. והוא עוד ישאל בהמשך שאלות רבות שמציקות למגזר. מכל מיני כיוונים.

מהשיח של השבוע האחרון אפשר לזהות שמה שבאמת מפריע לאנשים בקמפיין זו החוצפה שבמילה "נורמלי", כי היא הרי אומרת בהכרח שיש במגזר שלנו אנשים לא נורמלים. במובן הזה, דווקא אורי אורבך אהובנו, הוגה הביטוי "דתיים נורמלים" היה קצת חריף יותר מהקמפיין.

אורי קבע, למשל, שרק דתי שהולך לצבא הוא דתי נורמלי. והרי יש לא מעט מהחרד"ל שלא הולכים לצבא. יש דתיים שלא אומרים תפילה לשלום המדינה מאז ההתנתקות. ושומו שמיים, יש גם דתיים שלא אכפת להם מה אומרים בטלוויזיה.

קמפיין "הדתיים הנורמלים" של לשם מציף לשיח הציבורי שאלות, כדי לעורר את המגזר לשיח על נקודות מהותיות בד.נ.א המגזרי. הוא עושה זאת בחריפות. בדיוק כמו דתי נורמלי.

=======

רוני ארזי הוא מנכ"ל חברת הפרסום משרוקית, העומדת מאחורי קמפיין "הדתיים הנורמלים" של חברת "הרי זהב" ביישוב לשם