הרב שי פירון על רונה רמון: "היו לה חיים מלאים"
שר החינוך לשעבר שי פירון הספיד היום (שלישי) את רונה רמון, שהלכה אמש לעולמה בגיל 54. בדבריו סיפר על שיעור תנ"ך שהשניים העבירו במשותף על ספר איוב: ""לרונה היו חיים מלאים, חיים של נתינה, של עשיה למען הזולת"
שר החינוך לשעבר הרב שי פירון הספיד היום (שלישי) את רונה רמון, שהלכה אמש לעולמה בגיל 54. בדבריו סיפר על שיעור תנ"ך שהשניים העבירו במשותף על ספר איוב.
"לפני כשנה נתבקשתי להשתתף בחוג התנ"ך, בבית הנשיא ריבלין. הספר הנבחר היה ספר איוב. נתבקשתי לבחור לי בת זוג, שני שיעורים מגוונים, איש ואישה, חילוני ודתי. בחוצפה, התקשרתי לרונה ובקשתי ממנה להעביר יחד איתי את השיעור".
"התגובה המידית של רונה היתה: 'למה אני?! מה הקשר ביני לבין איוב?!'" הוסיף וסיפר. "במשפט אחד, סיכמה רונה את תפיסת עולמה: להסתכל קדימה, להתייחס לעבר ככנפיים ולא כמשקולת, לראות את סיפור חיינו בדרך של תקווה, לנהוג באצילות. רונה הסכימה ללמד איתי בתנאי שנשב יחד, שנינו, ונלמד את ספר איוב ומשמעותו. על אף שהיכרותנו נפרסה על פני כמה שנים, כאן פגשתי את רונה האחרת".
"שעות ארוכות של לימוד גרמו לנו להתמקד בפרק האחרון של הספר: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ. וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת (=רכוש). וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת… וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה". אחריתו טובה מראשיתו, הוא התגבר על הכאב והכעס, על החורבן וההעדר. ולבסוף: "וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים". שאלתי את רונה: אני מבין שאיוב השתקם. שקם על הרגליים. שחזר לחיים של משמעות. אבל "שבע ימים"? ורונה הסבירה: "שבעה – פירושו שאני לא "רעבה", שאין חורים בסיפור חיי, שהחיים בהירים לי, ברורים לי. שובע הוא תחושה של מלאות"".
לדבריו, "לרונה היו חיים מלאים, חיים של נתינה, חיים של עשיה למען הזולת. חודשים ספורים אחר כך, משהתגלתה המחלה, חזרנו לעיין בספר איוב, לשוחח על החיים וגם על המוות, שהפעם היה נוכח בחדר, תופס את החלל שביננו. והיא, אצילית, יפה מבפנים ומבחוץ, מלאת אור אך ספונה בכאבה, שאלה והשיבה, הקשתה, כמהה לחיים".
"את הרגע שבו קראנו יחד את המילים הנוקבות של הפילוסוף לווינס לעולם לא אשכח: "הסתר פנים הוא השעה שבה האיש הצדיק אינו מוצא שום סעד חיצוני, השעה שבה שום מוסד לא מגן עליו, השעה שבה נחמת השכינה האלוהית בתוך הרגש הדתי הילדותי נמנעת ממנו גם היא, השעה שבה הפרט יכול לנצח רק בתוך תודעתו שלו, הווה אומר – רק דרך הסבל". ואחרי שקראנו היה שקט. ראיתי דמעות עדינות, רונה כואבת והאל שהסתתר. רונה, היתה צדיקה ישראלית, התגלמות חלום של דורות: פרי ישראלי זקוף וצנוע, מלא בחן וחספוס גם יחד, נחוש לתת ולבנות את הארץ כמקום טוב, אוהבת אדם. אנחנו לא שבענו ממך, רונה. הימים היו קצרים, ואנחנו כבר מתגעגעים".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו