סיפור על גאולה וחושך- מאמר לעשרה בטבת

"בשמונה בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלושה ימים", שלושת הימים מגיעים עד עשרה בטבת- ד"ר ראובן טבול מוצא קשר בין חשכה לשכחה ובין ביאליק לגאולה

סיפור על גאולה וחושך- מאמר לעשרה בטבת
  (Photo by Mendy Hechtman/FLASH90)

במסכת סופרים שנינו: "מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה".

תרגום התורה מקביל למעשה עבודה זרה, ודווקא למרגלות הר סיני, מקום נתינת התורה, שם נדברנו "פה אל פה", בשפת הקודש ובנבואה. הפעולה המתרגמת מתרחקת מהמקור, משפת הלב והנשמה, הופכת ברית לתרבות, ואת עולם הסוד למלל תכליתי.

תרגום התורה אף תוארך במגילת תענית: "בשמונה בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלושה ימים". שלושת ימי החשכה מגיעים עד עשרה בטבת ונאספים ליום התענית, יחד עם תחילת המצור על ירושלים ע"י נבוכדנצר מלך בבל ופטירת עזרה הסופר.

ימי החשכה מהתרגום היווני מזכירים כי שמחת נרות חנוכה וניצחון המכבים על אותם המבקשים "להשכיחם תורתך" (וכדאי לשים לב ששכחה אותיות חשכה), עוד לא שלמה בנו. סכנת התרגום עוד אורבת בפנימיותנו, עוד יכולה להשכיח אותיות של אש ואמת.

מילים שחידש ביאליק

יום הולדתו של המשורר העברי, חיים נחמן ביאליק, דווקא ביום זה מאירה את תרומתו לשפה כסימן נוסף להתעוררות עמנו מחשכת הגלות.

ביאליק היה מגדולי מחדשי השפה העברית, ואף שימש כנשיא הועד ללשון עברית משנת תרפ"ד. הנה מקצת המילים שחידש עבורנו ביאליק: אוורירי, מענק, נלעג, סמוק, ערגה, תהומי, מטוס, מצלמה, תאונה, תגובה. רבות מהמילים שהתחדשו ורבים מביטויי שירתו נבעו בזכות בקיאותו ועיונו של ביאליק בלשון המקרא וחז"ל, כך למשל הפתיחה השירית המפורסמת "לא זכיתי באור מן ההפקר", מהדהדת את לשון הגמרא במסכת בבא קמא: "מהפקירא קא זכינא" (כך גילה לנו רוביק רוזנטל).

כאשר הגיע הסופר והמתרגם אליעזר ברקוביץ לארץ ברכו ביאליק במילים חמות. ויש בדברים להעיד על הכותב עצמו:

אורחנו ברקוביץ הוא, כידוע, לא רק יוצר יצירות מקוריות אלא גם מתרגם. מה פירושו של "מתרגם" אצלנו? כל חיינו הם בבחינת תרגום, הכל נוצר אצלנו תחת השפעות פסיכולוגיות וצורות הרגשה זרות. והנה הוטל על דורנו לתרגם את עצמנו ואת עולמנו הפנימי לעברית.

ממשיכים לתקן את חטא

תרגום של החזרה למקור… אם בגולה הרינו מתערטלים מעצמותנו ומתלבשים בלבושים זרים – כאן יהיה עלינו לדחוק את עצמנו וללבוש את הבגדים שלנו, אצלנו התרגום הוא יצירה, זוהי "ירידה לצורך עליה", תרגום לצורך מקור. וברקוביץ הוא אחד מאלה "הממקרים" (מלשון מקור) אותנו.

מפעליו של "הממקר" הגדול ביאליק משולבים בשפתנו ואנו, בעקבותיו, ממשיכים לתקן את חטא התרגום והגלות שבעשרה בטבת. גם כיום ביצורה והתחדשותה של השפה דורשים עמל ואומץ, חשכת יוון עוד מכסה חלקים בנפש.

לתיקון עיצומו של יום עשרה בטבת ולכבודו של ביאליק, נחתום בדבריו של המשורר בעת חנוכת האוניברסיטה העברית בהר הצופים, ואם יש בדברים אלו שנאמרו בשנת תרפ"ה שייכות גם לאתגרי ימינו, מה טוב:

"יש אגדה עתיקה בישראל, כי בימות הגאולה עתידים בתי-כנסיות ובתי-מדרשות שבגולה להיעקר, הם וחוליות אדמתם עמם, ולבא לא"י. דברי אגדה אלה, אי אפשר להם, כמובן, שיתקיימו במלואם. בית-המדרש לתורה ולחכמה, שהוקם על הר הצופים, יהיה משונה הרבה גם בחומר הבניין וגם בתוכנו ובצורתו מבתי-המדרש הישנים.

אבל, רבותי, בתוך תלי החרבות של הבתים הקדושים ההם עוד יש הרבה אבנים שלמות, אבני גזית, שיכולות לשמש אבני שתיה ואבני יסוד לבנייננו החדש. אל נא ימאסו הבונים באבנים האלה.

בשעה קדושה זו הייתי מתפלל תפלה קצרה: מי ייתן ולא תשכחנה האבנים האלה! מי ייתן וידענו להרים את החכמה ואת המדע, אשר יצאו מן הבית הזה, אל אותו הגובה המוסרי, שהרים אליו עמנו את תורתו. לא היינו כדאיים לחג הזה, אילו אמרנו להסתפק בחיקוי רע וגרוע למעשי ידיהם של עמים אחרים.

ד"ר ראובן טבול, ראש ההתמחות לספרות במכללת אורות ישראל ומראשי מדרשת שובה

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
תגובה אחת מיין לפי
1
שהתרגום גרם לחושך מצריים בהצרת דברי התורה וב
משה אהרון עו"ד | 17-12-2018 23:52
בסד. וכי למה גרם התרגום לחושך ודווקא שלושה ימים להסמיך לחושך מצרים שהיה שלושת ימים. ומה עניין חושך מצרים לכאן אלא שמעשה התרגום גרם לחושך בכך שהיצר את מכמניה של התורה אותם האצורים באותיות ובתיבות של לשון הקודש. וכך נמצא שבתרגום לא עברו כל אותם החידושים לדורות האצורים בלשון הקודש של התורה. וכך כאמור היצרו את דברי התורה וגרמו לחושך