כתב 'הארץ':'אין בי סימפטיה לכאבם של המתנחלים"

עיתונאי 'הארץ', גדעון לוי, מצהיר כי אינו חש חמלה כלפי הכאב של "המתנחלים" כהגדרתו וטוען כי אסונם אינו אסונו.

במאמר שפרסם באתר 'הארץ', כתב לוי: "אין לי סימפטיה לאנשים שמספסרים באסונות. אין לי סימפטיה לגזלנים. אין לי סימפטיה למתנחלים. אין לי סימפטיה למתנחלים, גם כשפוקדים אותם אסונות. אשה הרה נפצעת, ולדה מת מפצעיה, מה נורא מזה; הנסיעה בכבישיהם מפחידה, ההתנגדות האלימה לנוכחותם מתגברת, ואין בי שום סימפטיה לאסונם. לא חמלה ולא הזדהות".

בהמשך מחריף לוי את הטון וכותב כי "אסונם אינו אסוננו, כי הם שהמיטו את האסון על עצמם ועל המדינה כולה. נכון שהאשם העיקרי מוטל על הממשלות שנכנעו להם, מי בחדווה ומי מתוך חולשה, אבל אי אפשר לפטור את המתנחלים- גם לסחטן יש אחריות, לא רק לנסחט. אבל הם שם, דורות שנולדו אל האדמה הגנובה, ילדים שגדלו אל מציאות האפרטהייד ואולפו לחשוב שמדובר בצדק מקראי, בגיבוי ממשלותיהם. אליהם אולי אי אפשר לבוא בטענות על ישיבתם באדמות שהוריהם חמסו. אבל אסונם אינו אסוננו, כי הם מנצלים כל אסון לקידום מטרותיהם באורח שאין ציני ממנו".

דבריו של לוי נכתבים אחרי שבוע בו בוצעו פיגועים קשים ברחבי יהודה ושומרון בהם נרצחו התינוק עמיעד ישראל כשהוא בן 3 ימים בלבד אחרי שאמו, שירה איש רן, יולדה בניתוח קיסרי בחודש השביעי להריונה. בנוסף, נרצחו גם שני לוחמים- יוסף כהן ויובל מור יוסף הי"ד.

על כך היה ללוי לכתוב: "כשמת תינוק הם מעלים קרווילות; כשנהרגים חיילים בהגנה עליהם- אין בקשת סליחה ממשפחות החיילים, שחייהם נקטפו באשמתם, אלא רק תביעות להלבנת פשעיהם. ועם התביעות באה גם תאוות הנקם: לכלוא את שכניהם עוד יותר, להרוס את בתיהם, להרוג, לעצור, לחסום כבישים, לקחת נקם ושילם. ואם גם בכך אין די, פושטות המיליציות הפרועות שלהם על הפלסטינים, מיידות אבנים במכוניותיהם, מציתות את שדותיהם ומטילות אימה על כפריהם. לא די להם בפעולות הענישה הקולקטיביות של צה"ל והשב"כ, האכזריות ולעתים גם הנפשעות, תאוות הנקם של המתנחלים לעולם לא תדע שובע. איך אפשר להזדהות עם אבלם של מי שנוהגים כך?".

בסוף דבריו כתב לוי: "אל לנו להתנצל על העדר העניין וחוסר ההזדהות. המתנחלים גזרו זאת על עצמם. מי שמעולם לא התעניינו בסבלם של שכניהם הפלסטינים, שנגרם בעטיים; מי שמטיפים כל הזמן רק לחזק את לפיתת הברזל, להתעלל בהם עוד יותר- לא ראויים להזדהות, גם לא בשעת יגונם. אין בי שמחה לאידם, אבל אין בי סימפטיה לכאבם. הכאב האמיתי הוא על קורבנותיהם, אלו שנאנקים כנועים ואלו שנוטלים את גורלם בידיהם ומנסים להתנגד למציאות האלימה באלימות ולעתים גם ברצחנות. הפלסטינים הם הקורבנות שראויים לחמלה ולהזדהות".