חבר הכנסת יעקב כץ (כצל'ה) יוצא במאמר חריף וחסר תקדים נגד נשיאת העליון הפורשת דורית בייניש. במאמר שיפורסם בשבת בעלון 'ארץ ישראל שלנו' אמור כצ'לה כי "אישה זו לחמה נגד כל דבר חיובי שהתרחש כאן בארץ. היא עמדה ככוח המניע לכרסם באושיות המוסר היהודי. היא ולא אחרת ליקטה בחריצות אובססיבית את הראיות המפלילות שהטילו את האחריות לטבח 'סברה ושתילה' על שר הביטחון אריק שרון במלחמת שלום הגליל בשנת תשמ"ג (1982). לבסוף היא הביאה ע"י ועדת כַּהַן גם להדחתו של שר ביטחון בעיצומה של לחימה באויב המר".

"הפרקליטה דורית בייניש הייתה הכוח המניע מאחורי החקירה של אנשי השב"כ שפיקדו על חיסול המחבלים ושחרור הניצולים בני הערובה, והובילה את הקו התקשורתי העוין נגד השב"כ והממסד כולו. בשנת תשנ"ב החליטה ממשלת רבין פה אחד, מש"ס ועד מר"צ, לגרש 400 מחבלי חמאס ללבנון. פרקליטת המדינה בייניש פעלה למנוע את המהלך עד שבג"ץ פסק נגד עמדתה".

בהמשך כותב חבר הכנסת כץ כי "בייניש הייתה פעילה מרכזית להציג בעיני אומות העולם את צה"ל כצבא רע ועוין, היא הבאישה את ריחו ושמו בקרב שונאי ישראל, שעד היום מסתמכים על פסקיה המעוותים נגד העם היהודי.

העם בישראל הרגיש את נחת זרועה בפעילותה בעשור האחרון נגד חומת ההפרדה. קשירת הידיים של צה"ל על ידה עלתה לנו באש תופת, בחיי אדם ובהריסת כח ההרתעה של ישראל מול אויביה. די אם נזכיר את הטבח בדם קר בשנת ה'תשנ"ד (1994) של טלי חטואל ו-4 בנותיה שהתאפשר בשל העובדה שהשופטת בייניש לא התירה לצה"ל, חרף תחנוניו, להרוס מבנים מהם צלפו תדיר על יהודים הנוסעים בכביש".

בהמשך דבריו מביא ח"כ כץ ראיה לעמדתו מדעותיו של שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן. "לא פלא שחתן פרס ישראל, שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, שאינו איש ימין כלל ועיקר, הכריז עליה שהינה "סניף של מר"צ בבית המשפט העליון". בייניש הכשירה את פעילותו המפוקפקת של סוכן השב"כ "שמפניה" אבישי רביב להסית לאלימות ולשמש כמסית ומדיח נגד רה"מ רבין. אחר כך גם מנעה את אפשרות העמדתו לדין והרשעתו. למרות היותה שותפה פעילה בגירוש יהודי חבל קטיף והחרבת חבל ארץ תוסס ופורח ולמרות שאר מלחמותיה בהתיישבות, מתגוררים כיום, על אפה וחמתה, במזרחה של ירושלים, ביהודה, בשומרון וברמת הגולן למעלה מ־700 אלף יהודים".

את המאמר הוא מסיים "האישה שהשתמשה במשפט כדי לעוות את מושגי המוסר היהודי, להנחיל את נמיכות הקומה היהודית, את התבוסתנות הגלותית, שקשרה לכולם את הידיים, הולכת הביתה אבלה וחפוית ראש לאחר שכשלה אפילו להשאיר את מורשתה ויורשתה בבית המשפט העליון, אותו ראתה כנחלתה הפרטית. הרוח אפילו שם נושבת נגדה".