הרב שמואל אליהו: הפתרון הרוחני לרצועת עזה

כל הצרה של המלחמות עם ערביי עזה החלה בגירוש גוש קטיף. המנהרות שנחפרו משם לפה ואפשרו את חטיפת גלעד שליט. המחירים היקרים ששילמנו בעבורה. הכל בגלל הגירוש. נכון שקסאמים היו גם קודם הגירוש אבל גראדים וטילים משוכללים שיכולים להגיע לאשקלון באר שבע ותל אביב לא היו. גם טילי קורנט מהסוג שפגע באוטובוס השבוע לא היו ולא היו יכולים להיות לפני הגירוש. גם שילוח העפיפונים ובלוני התבערה מתאפשר כשאנחנו לא שם. למרות זאת אין היום מי שחושב כי אפשר היום לחזור ולגור בתוך קן הצרעות הזה. הם כל כך רעים עד שאין מי שרוצה את הצרה הצרורה הזאת בקרבתו.

יש עוד נזק גדול מהגירוש שאנחנו לא מזכירים לעצמינו תדיר. המצב הכלכלי. לפני שעזבנו את גוש קטיף הייתה הרצועה חממה של ברכה. מקום שגידל פירות וירקות משובחים שיוצאו לחו"ל. מדינות רבות בעולם קנו את הפירות המשובחים שגדלו שם במחיר יקר וכולם נהנו מהברכה.

מיד אחרי שגורשו משם היהודים החלו החממות להצמיח רק קוצים, כל השקעות המיליארדים שנתרמים לרצועה כל שנה לא מצליחים להחזיר למקום את הברכה הגדולה שהייתה בו כשהיינו חיים שם. רצועת עזה של היום היא אחד ממוקדי האבטלה הגדולים בעולם, כ-50% אבטלה, והשאר עובדי המנגנון שחיים מנדבות העולם ולא עושים כלום.

כל זה לא חדש לנו. כל מי שקרא את סיפור יצחק ואבימלך בפרשת תולדות קורא את הסיפור של ימינו מילה במילה (כמעט). אלוקים מברך את יצחק. "וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים, וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ הֽ'". הברכה גורמת צמיחה של ממש בכמות ובאיכות.

"וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד". (בראשית כו יב-יג). בכל דבר שהוא נגע שורה ברכה. "עד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך". (מדרש רבה בראשית סד ז). הפלשתים מקנאים בו וסותמים בארות. אחר כך הם מציקים לו ואחר כך מגרשים. התוצאה היא חורבן גדול לפלישתים. באים אבימלך ופיכול שר צבאו ואומרים ליצחק, "רָא֣וֹ רָאִינוּ֘ כִּֽי־הָיָ֣ה ה֣' עִמָּךְ֒". מאז שעזבת אותנו פסקה לנו הטובה, יבשו לנו בארות המים, האילנות לא נתנו פירות. "דְבִזְכוּתָךְ הֲוַות לָן כָּל טַבְתָא וּכְדוּ נְפַקְתָּא מִן אַרְעָן יַבִּישׁוּ בֵירָן וְאִילָנָא לָא עָבְדוּ פֵירִין". (תרגום יהונתן). הם מבינים שהברכה היא מיצחק, וכורתים איתו ברית.

על החלק הראשון מסיפור יצחק ואבימלך אנחנו יכולים לומר "מעשה אבות סימן לבנים". למה החלק השני מתמהמה. למה לא באים הפלסטינים מעזה לישראל ואומרים לנו: ראו ראינו כי אלוקים מברך אתכם כלכלית, צבאית וחקלאית. אולי ניכרות אתכם ברית שלום. למה זה לא קורה? למה הם לא מחזרים אחרינו, הרי הם היו מקבלים מאיתנו כל טוב שבעולם. צריך לשים לב כי לפני שהפלישתים מכירים כי ה' עם יצחק, יצחק בונה מזבח לה'. "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר". הפסוק שאחריו הוא "וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ". לומר לך כי לפני שהגויים יכירו בברכת ה' שעליך, עלינו להכריז על כך בפה מלא.

עלינו לקרוא כל הזמן בשם ה'. לומר לכולם כי כל ההצלחה הצבאית של ישראל היא ברכת ה'. כי כל ההצלחה החקלאית היא של ה'. כל ההצלחה הכלכלית, כל החכמה. כל ההצלחה הבינלאומית. כל השפע והברכה היא ברכת ה'. עלינו להכריז על כך חזק חזק. כשנכריז כך, יכנעו המאמינים המוסלמים לאלוקים כמו שנכנעו הפלישתים של פעם. קל להם יותר להיכנע לה' מאשר להיכנע לישראל. קל יותר להבין שהמלחמה בברכת ה' היא חסרת תוחלת מאשר להבין שהמלחמה בבשר ודם. כל אחד מבין שאי אפשר להלחם בה' ולהצליח.

=======

(פורסם בעלון קרוב אליך)