במוצאי שבת הגיעה התוכנית 'המרוץ למיליון' לסיומה ולאכזבתם של צופים רבים כולל חילונים, הזוג הדתי, עקיבא וענהאל שמואלי (הידועים בשמות החיבה שושי ושושה) הגיעו רק למקום השלישי.
בשיחה עם ראש ישיבת עטרת ירושלים ורב הישוב בית אל, הרב שלמה אבינר הוא אומר כי בשבועות האחרונים הוא נשאל הרבה על עניין השתתפות של דתיים בתוכניות ריאליטי.
"ביחס לרדיפה אחרי המיליון, מישהו שאל אותי האם זה קידוש השם להשתתף בזה?", אומר הרב אבינר.
"כדי שדבר יהיה קידוש השם, הוא קודם כל צריך להיות מצווה. הרמב"ם מגדיר כי קידוש השם הוא מצווה הנעשית בתנאים של פיקוח נפש."
"משחק חפש את המטמון הוא יפה לילדים, כשאני הייתי בבני עקיבא שחקנו אותו, אבל משחק לא מוגדר כמצווה ואין בו קידוש השם. נכון, אדם זקוק למנוחה, לנופש, אז שישחק קצת אבל זה לא מצווה."
אבל לא מדובר במשחק פשוט, אלא בשילוב של מאמץ פיזי ושכלי ויש גם פרס של מיליון שקל?
בקשר למאמץ השכלי, שימוש בשכל למטרות שאין בהן תועלת, מוגדר במסכת עבודה זרה יח: כמושב לצים. כשרופא ומהנדס משתמשים בשכל, יש בזה תועלת, אבל להשתמש כדי לנצח במשחק, זה מושב לצים.
ובכלל למה לתת מיליון שקל לאנשים שמשחקים? צריך לתת לאנשים שעוסקים בחסד, לעובדים סוציאליים, לרופאים, לתלמידי חכמים, לחיילים, לרופאים לאנשים שעושים צדקה וחסד, להם מגיע מיליון.
אני מבין שבני נוער, לא כולם, אבל חלק מהם מתלהבים מהדבר הזה, ומהזוג הדתי שהופיע שם ורואה בהם גיבורים. אם הנוער מתלהב מזה זה מצער, אבל לא צריך לחזק את ההתלהבות. שמעתי שרוצים להזמין את הזוג הזה לבתי ספר, בשביל מה? למה צריך לפאר את זה?
ותוכניות ריאליטי אחרות?
בתוכניות ריאליטי הבעיה הגדולה היא החשיפה. אנשים נחשפים מעל ומעבר. אדם צריך להיות צנוע וענו ולא שכולם יראו מה הוא עושה כל היום. צריך להיות נחבא אל הכלים ולא לומר לכל העולם 'תראו אותי'.
שלא לדבר על כך שתוכניות ריאליטי תופסות אנשים במצבים לא נעימים ולא צנועים, והבמאים יוצרים מתחים ואינטריגות בין המשתתפים כדי להגביר את הרייטינג.
צפו במיטב של עקיבא וענהאל – שושי ושושה
לא צריך להחזיר בתשובה את כולם
בביקורות על התוכנית, כולם ציינו לטובה את הזוג הדתי שהתחרה והיה רמה אחת מעל שאר המתחרים מכל הבחינות. אולי בזכות הזוג הזה יותר אנשים יתקרבו ליהדות ולא יפחדו מהדתיים ומהדת?
הרב קוק במאמרו אדר היקר אומר שעם ישראל מתקרב לתורה כשהוא יראה שלאנשים יראי שמיים יש מידות טובות ולב טוב. בזה שדתיים משחקים חפש את המטמון, אף אחד לא יחזור בתשובה.
בכלל, לא צריך לחשוב שאנחנו נחזיר בתשובה את עם ישראל בזה שנגיד ברוך ה' ברוך ה' כל הזמן.
הדתיים לא צריכים להיות עסוקים כל היום בקידוש השם. ראשית כי זו גישה פטרנליסטית – מתנשאת, על החילונים. הדתיים לא צריכים להחזיר בתשובה את החילונים אלא את עצמם. ואיך עושים את זה על ידי מידות טובות ויושר בחיים.
בזה צריכים להיות עסוקים, ולא בלומר כל הזמן שהאמת אצלנו ובואו תראו אותנו.
היו קטעים שהאישה הדתית מתפללת ואז היא מצליחה במשימה, זה לא מלמד את הציבור על הכוח של התפילה?
על מה אנשים מתפללים? שימצאו את המטמון?! זה זול וזה לא הערך האמיתי של התפילה.
תמיד אומרים שהדתיים צריכים להשפיע מבפנים, עכשיו יש הזדמנות במה שכל הציבור רואה, אז למה לא להכנס ולהשפיע?
להשפיע מבפנים זה נכון, אבל להשפיע בדברים טובים ולא בדברים כאלה. בשביל תוכניות כאלה, החילונים לא צריכים אותנו, הם מסתדרים גם בלעדינו.
אני אומר שוב, אם אנחנו מחליטים שהתוכנית הזו היא דבר רדוד, מבוגרים שמשחקים במשחקי ילדים, אז לא צריך לתת לה לגיטימציה. בזה שאתה משתתף, אתה נותן לה אישור וזה נקרא בהלכה מחזק ידי עוברי עבירה.
אנחנו לא יכולים להשפיע על התוכנית, אנחנו לא נפגין נגדה או נזרוק עליה אבנים, אבל מצד שני גם אסור לקחת בה חלק.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
