סיבוב 2 בירושלים: מה צריך לעשות כל מועמד כדי לנצח?

מצד אחד, נמצא משה ליאון שזכה לתמיכת החרדים והשיג את המקום הראשון עם 32.7% מהקולות, אך נכשל בבחירות למועצה ומפלגתו לא עברה את אחוז החסימה. מנגד, המועמד עופר ברקוביץ' שזוכה לאהדת החילונים וחלק מהדתיים, סיים במקום השני עם 29.4%, עם הישג בבחירות למועצה, עם שבעה מנדטים וסיעתו היא הגדולה ביותר.

משנאת ליאון ולא מאהבת ברקוביץ

בטרם נצלול לקלפיות, כמה דברים שצריך לקחת בחשבון: הציבור החרדי, כמסה אדירה ומשפיעה יכריע גם בסיבוב הנוכחי את זהותו של ראש העיר הבא. בשביל שברקוביץ ינצח הוא צריך התייצבות מספקת של החילונים והדתיים, אם הם יצאו בהמוניהם ויראו אכפתיות – זה יכול להתהפך.

במקביל, מחאה שקטה של החסידים והפלג הירושלמי גם תעזור לברקוביץ בעוד הצבעה אקטיבית ואפילו מזג האוויר שצפוי להיות סוער ישחקו תפקיד בהגדלת סיכויי הניצחון לליאון.

המצב אצל החרדים על כף המאזניים, על אף המגעים הקדחתניים, באגודת ישראל שמונה בסביבות 30 אלף איש והריצה את המועמד יוסי דייטש, ישנם חילוקי דעות מהותיים. גם במקרה של תמיכה בליאון, ספק אם יוכל לאחד את כל החסידיות סביבו. לא בשל אהבת ברקוביץ במקרה הזה, אלא יותר בשל השנאה כלפיו.

על כל אלא מצטרפת איבתם של החסידים מול דגל התורה שמריצים את ליאון וקיבלו בסבב הראשון 6 מנדטים במועצת העירייה בעוד אגודת ישראל רק 3 מושבים. זרם נוסף, הוא הפלג הירושלמי הקיצוני שמונה בין 7000 ל- 10,000 איש, שם מבעבע יצר הנקמה שלא ייתן להצביע לליאון בעד שום הון. עם זאת, הצבעה למועמד חילוני גם לא באה בחשבון, כך שככל הנראה הם יישארו בבית.

הקולות צמודים, 50% לשני הצדדים

ככל שמתקרב מועד הבחירות, מחריף העימות בין השניים שמלווה בהאשמות הדתיות, מודעות פרסום בשכונות החרדיות שעוסקות בעיקר בטענות להדתה, או לחילופין השתלטות החרדים, רב ראשי חרדי או ציוני, מאבקים בין שמאל לימין והיחס לרפורמים.