לאחרונה התפרסם מאמר של רב מהמגזר החרדי, שכותרתו "הרב אלישיב פסק שלא מצרפים אתיופי למניין". אמירות מעין אלו דומות עליי כצפצוף הזרזיר, ודבריי אינם מיועדים להן. השורות הבאות מיועדות ליוצאי אתיופיה ובעיקר בני הנוער שבהם, אשר קראו את המאמר, שלהפתעתי התפרסם במימדים רחבים, ואף הצליח לשבור את חלקם לרסיסים.
אותו רב טוען במאמר ש"הרב משה פיינשטיין במכתב אל חתנו, הרב הרצוג בכתביו, ר' שלמה זלמן אויערבך ועוד רבים אחרים שהצטרפו לפסק שקובע שבמשך כל הדורות קבעו שהאתיופים הם ספק יהודים". כפי שנראה להלן, כל זה אינו נכון ומרבית הרבנים שהוא ציין, יחד עם חכמי ישראל נוספים לדורותיהם, ראו ביהודי אתיופיה יהודים גמורים.
כבר במאה ה-15 כתב רבנו עובדיה מברטנורא, מפרש המשנה, כך: "אכן מה שנתברר אצלי וידעתי מאין ספק כי באחת מגבולות ממלכת הפרישטי יואני (אתיופיה)… שם בודאי חונים בני ישראל…". מספר שנים אחריו, כתב רבי דוד בן זמרא, מגדולי הפוסקים כי "אלו הבאים מארץ כוש הם משבט דן בלי ספק". פסיקה זו של הרדב"ז עומדת ביסוד פסיקתם של חכמי ישראל במשך הדורות. במאה ה-19 כתב הרב עזריאל הילדסהיימר: "שמועה שמענו מאפריקה, קול יללת עשרים וחמש רבבות אחינו בני ישראל מארץ כוש"; והרב מאיר לייבוש וייזר (מלבי"ם): "הפלאשים (יהודי אתיופיה) ללא ספק מזרע ישראל ויש לפעול להצלתם".
לקראת מסעו השני של יעקב פייטלוביץ (מזרחן, חוקר של יהדות אתיופיה ותרבותה שפעל כל חייו למען גאולת ביתא ישראל לגלות אתיופיה), בשנת 1908, נכתב מכתב מיוחד אל יהודי אתיופיה שעליו חתמו 44 רבנים מרחבי העולם, ביניהם הרב עזריאל מונק מברלין, הרב ריינס מלידא, הרידב"ז מצפת, רבי אליהו מאיר פאניזיל, הרב מרדכי הורוביץ מפרנקפורט, וכך הם כותבים: "שלום לכם אחינו בני אברהם יצחק ויעקב יושבים בארץ חבש… נזכה כולנו לראות בבוא יום ה' אשר בו ישפוך את רוחו על כל העמים…ויקבץ אותנו מארבע כנפות הארץ ויביאנו לציון עירו ברנה ולירושלים בית מקדשנו בשמחת עולם".
בתחילת המאה ה-20, קרא הרב קוק זצ"ל להעלאת יהודי אתיופיה: "הצילו נא, אחים, את אחינו הפלשים מכליון ומטמיעה! עזרו נא להשיב אלינו את האחים הנדחים האלה! ולא ימחה שבט מישראל מתחת שמי ד'"; וכך גם הרב הרצוג זצ"ל, שכתב לסוכנות היהודית: "חזקו ואמצו להביא את כולם תחת כנפי היהדות הנאמנה… והחלצו למאבק הקשה כנגד המסיתים והמדיחים – ה' יצילנו מהם – אשר עטו כנשרים על שארית הפליטה של אחינו הפלשים הי"ו בחבש וכו'".
בדורנו אנו, בעקבות אי בהירות מצד גורמים שונים ביחס לזהותם של יוצאי אתיופיה, הרב עובדיה יוסף זצ"ל כתב את תשובתו המפורסמת, לפיה "הם צאצאי שבטי ישראל שהדרימו לכוש… יהודים שחייבים להצילם מטמיעה ומהתבוללות ולהחיש עלייתם ארצה". כך גם כתב הרב משה פיינשטיין: "יש מצוה להצילם משמד ומסכנה כדין כל ישראל" והעיר כי אלו שנמנעים מלקרבם עושים זאת "משום שצבע עורם הוא שחור".
אנו רואים לפיכך שגדולי הפוסקים אינם חולקים על הרדב"ז ורואים ביהודי אתיופיה יהודים גמורים. אם יש כאלו שסוברים אחרת, אין זה אלא פרשנות ודעה אישית שאין בה שיקולי פסיקה "טהורים".
לבסוף, לאחיי ואחיותיי יוצאי אתיופיה, אני אומר: אל תתנו לאף אחד להפלותכם רק בשל צבע עורכם! עלינו להפנים שגם המדיניות ההלכתית הנוכחית, מושתתת על יחסים של אליטה מול מי שאינם משתייכים לאליטה, ואין הכוונה רק לקהילת יוצאי אתיופיה. מי שהגיע לעמדת השפעה, משתמש בכוחו על פי ראות עיניו, ואותה אליטה מפלה גם אחרים שאינם דומים לה: חלקם לא יצרפו למניין יהודים ממוצא תימני או דתי עם כיפה סרוגה, וחלקם לא יתפללו עם חסידי חב"ד.
אם כן, מי פה הבעיה? בטוח לא אתם! אתם, בני נוער יקרים ואהובים, הבנים והבנות של הקב"ה שאוהב אתכם, על מה שאתם ועל מה שעשו אבותיכם ואימותיכם, אשר חירפו נפשם בכדי להגיע אחר אלפי שנים לארץ אבותינו.
=======
הרב שרון שלום הוא רב קהילה בקריית גת ומרצה בקרייה האקדמית אונו. שותף בשולחן העגול של ארגון 'עתים', פעילים חברתיים וקסים, לקידום מעמדם של יוצאי אתיופיה במסגרת שירותי הדת. המאמר המלא צפוי להתפרסם בקרוב בכתב העת "דעות" בהוצאת נאמני תורה ועבודה.
