צו המוסר היהודי: לא לשתוק מול הטבח הסורי בחומס

מאז השואה הנוראה שהשמידה שליש מעמנו על אדמת אירופה, יהודים רבים רגישים לשקט תעשייתי.

עמידה מנגד כאשר מתרחש עוול גורמת לנו, כחברה, גירודים לא נעימים בגב. לאחר מלחמת העולם השנייה, כשנודעו תוצאות מדיניותו החייתית של הרייך השלישי באו הניצולים בטענה לעמי העולם על השתיקה הרועמת שלהם. הדרישה הזועקת לתשובה טלטלה את האנושות לאורך רוב המחצית השניה של המאה העשרים.

השאלה שהתרגלנו להפנות כלפי אחרים חייבת להיות מופנית גם כלפינו. גם אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איפה אנחנו בתוך המציאות המדממת שמצויה ממש על גבולות ישראל.

בימים האחרונים, מרחץ הדמים המתמשך בסוריה הולך והופך לרצח עם. כבר לא מדובר בלחימה בין קבוצות מורדים למשטר דיקטטורי, אלא במעשי טבח המוניים הכוללים גם נשים, ילדים וטף. הפשעים הללו, שנעשים על גבולה של מדינת ישראל אינם מעשה שאנו כעם שעבר את השואה יכולים להתעלם ממנו.

אמת היא: קשה לנו, כחברה, למחות על מעשי רצח שנעשים בעולם הערבי עקב שנאת ישראל הגלויה שעמים אלה מפנים כלפינו. קשה ליהודי לצאת להגנת ילדי אויביו, שעלולים יום אחד להצטרף לצבאות שיילחמו בו. אלא שלעתים, משמעותה של חובה מוסרית היא לגבור על התחושה האישית ולהביע את האמת – על אף הקושי שיש במעשה כזה.

מדובר ביסוד מוסרי במסורת הרוחנית של עם ישראל, שמתבטא, בין השאר, בפסוקי התורה שמספרים על הצלתו של ישמעאל, אבי האומה הערבית, על ידי בורא העולם: "שמע א-להים אל קול הנער באשר הוא שם".

כתם מוסרי גדול

העקרון הפשוט הזה מחייב את ממשלת ישראל לפעול בכל הזירות הדיפלומטיות האפשריות כדי לעצור את המתרחש בסוריה. על ישראל לפנות למועצת זכויות האדם של האו"ם, לנשיאות האו"ם וכן למדינות הרלוונטיות בנוגע למזרח התיכון, כגון צרפת.

פעילות כזו עלולה להיתפס בעולם – במיוחד על רקע האווירה האנטי-ישראלית השוררת באירופה ובמדינות נוספות – כניסיון להסיט את תשומת לב העולם מ'הבעיה הפלשתינית', אלא שדעת הקהל לא פוטרת אותנו מהחובה המוסרית להקים קול צעקה על הנעשה לפתחנו.

אף אחד לא מצפה ממדינת ישראל לפלוש לסוריה כדי להציל את תושביה הסונים ממעשי הטבח של אסד, אבל בידי ישראל מצוי ארגז כלים מדיני בו היא יכולה להשתמש. חוסר השימוש בכלים אלה מהווה כתם מוסרי גדול. אסור לנו, כעם שרוממות המוסר בגרונו, להשלים איתו.

השורה: "נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן" נכונה גם כשמדובר בפעוט ערבי בחומס, שמן הסתם בבגרותו לא יידע לצטט את שירי חיים נחמן ביאליק.

==

המאמר פורסם ב'מקור ראשון'.