מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל פירסמה הנחייה לקראת סדר ליל ט"ו בשבט בו נוהגים לאכול מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

על פי המסמך אותו פרסמה הרבנות בחלק מהפירות הנאכלים בליל ט"ו בשבט ישנם חרקים ותולעים ברמת סבירות גבוהה המחייבים את בדיקת הפירות לפני האכילה.

הפרי הבעייתי ביותר מבחינת תולעים, על פי המסמך של ארגון 'כושרות' אותו הפיצה הרבנות הוא התאנה. "לפי מרבית הפוסקים בענייני חרקים", נכתב במצגת, "הואיל והחרקים חבויים בתוך בשר התאנה וקשה מאוד לראותם, מומלץ שלא לאוכלם".

פירות אחרים נמצאים תחת הגדרה של "נגועים מאוד". חרובים, למשל, נגועים ברמה גבוהה בשל אופן הגידול והאיחסון הלא מסחריים של הפרי. על פי המלצת הרבנות יש לשטוף היטב את הפרי, לבדוק שאין בו חורים ולדפוק אותו על השולחן כדי לראות שלא נושרים פירורים.

אם אפשר, רצוי לפתוח את תרמיל החרוב לאורך, או לשבור אותו לחתיכות כדי לבדוק את פנים התרמיל.

גם צימוקים בעייתים מאוד, לפי ארגון כושרות, ההמלצה להשרות את הצימוקים בכלי עם מים חמים מעט ולשפשף את הפרי בידיים. לאחר מספר דקות לבדוק האם צפים חרקים. במידה וכן, לא מומלץ להשתמש בצימוקים.

"התות הוא פרי שרמת הנגיעות בו השתנתה מאוד בשנים האחרונות" נכתב בהודעה. ברבנות ממליצים: לשטוף אותו צבורה יסודית, ולקלף את קליפתו.

גם אגוז הקשיו הוא פרי נגוע מאוד, ולכן "יש להסתכל היטב מבחוץ ולפתוח אותו לאורך. אם יש נגיעות, יש לפתוח ולנקות".

פירות פחות בעייתיים

ברמת נמוכה יותר של המצאות חרקים נמצאים הפירות הזיתים, אגוזים, שקדים פיסטוקים ושאר הפיצוחים. בפירות אלו יש להתבונן היטב בפרי ולבדוק האם יש בו חורים המעידים על כניסת חרקים ותולעים.

תמרים ומשמשים מיובשים יש לפתוח ולבדוק מול מקור אור חזק.

בפירות הדר, יש סיכוי קטן מאוד להמצאות חרקים, אך הבעיה בהם היא כנימות שעל גבי הקליפה. על כן יש לשים לב שצדה החיצוני של הקליפה לא יבוא במגע ממושך עם הפרי.

בשזיפים מיובשים כמעט ואין נגיעות, אך עם זאת יש לבדוק שלושה שזיפים כדי להתיר את כל שאר הפירות.

בפירות מסוכרים כדוגמת אתרוגים, מנגו, אננס פאפיה ובננה מיובשת אין חשש לתולעים, אך יש לבדוק שחרקים אחרים לא נדבקו אליהם מבחוץ.