סיפור אחר
ביקורת סרטים: סיפור אחר
יום הקולנוע הישראלי הגיע, והזכיר לכולנו למה אפשר לחסוך עשרה שקלים ולהישאר בבית מתחת לפוך עם שוקו ובינג' טוב של 'אוזרק' או 'סיפורה של שפחה' או 'סימפסון' או אפילו 'בלי סודות', העיקר שלא נלך לעוד סרט ישראלי. לפחות לא בקולנוע.
וזה לא שאני נגד סרטים ישראלים, אני נגד סרטים ישראלים גרועים.
אבל זה מה שקורה כששום סרט לא עומד למבחן הציבור, וכולם מקוששים שקל לשקל מקרנות קולנוע, רשתות טלוויזיה, מפעל הפיס, ועוד צריך לשלם משכורת לבמאי. פשוט לאף אחד לא אכפת מעריכה, צילום, בימוי, הפקה וכל מה שהופך סרט, לסרט טוב.
המון פוטנציאל שלא ימומש לעולם יש בסרט "סיפור אחר". כזה שנעלם מתחת לכמויות של חוסר בסאב-טקסט, צילום נוראי, חוסר יכולת לסיים מערכות או את הסרט בכלל ואובראקטינג כאילו אנחנו בהבימה, וכל הצופים נמצאים בשורות האחרונות, ולא שומעים או לא רואים את הבעות הפנים של השחקנים.
בקצרה על הסרט: יונתן עבאדי (יובל סגל האנמי) חוזר מארה"ב במצוות אביו, ואשתו (מיה דגן שמבליחה לרגעים נחמדים ודופקת אותם מיד) בשביל לעצור את החתונה של בתו (ג'וי ריגר) החוזרת בתשובה עב"ל שחר (נתן גושן בפיאות נוראיות).
אנחנו נחשפים לקונפליקטים בין האב לאביו הפסיכולוג (שמשוחק נפלא ע"י ששון גבאי, מנקודות האור היחידות בסרט), בין האב לאם ובין שניהם לבתם המתחרדת.
עלילת משנה שנותנת קונטרה סאבטקסטית עדינה כמו קנגרו בחנות מיניאטורות מספרת על זוג המקבל גישור/ייעוץ ע"י האב ואביו.
העריכה הנוראית שותה לנו 45 דק' לחינם, כשאת רוב עלילות המשנה חופרים לעומק, במקום לרמז אותם בעדינות. הרגשנו שזה לא הולך להיגמר.
מוטיבים ומטאפורות כמו "עקידת יצחק", "תסביך אב", דת מול עבודת אלילים, נדחפים לפנים בכוח, ונדמה לרגע שאפילו השחקנים מובכים מהרדידות של התסריט.
באחד הקטעים שאמורים להיות הכי מרגשים ומיוחדים, של קשר בין אב לבנו, של הבנה של אם לבתה, התפוצצנו מצחוק. נקודת אור שנגוזה די מהר היא נתן גושן, או יותר נכון, השירים שלו.
המשחק הפלקטי שלו נעלם מהר כשהוא פותח את הפה לשירים מקוריים שנכתבו במיוחד לסרט הזה. יום הקולנוע הישראלי? אתם חייבים לי עשרה שקלים!
סולם רייכרט:
הטוב: ששון גבאי
הרע: חוסר יכולת לערוך נורמלי
המכוער: תנו לנו קצת קרדיט, אנחנו יכולים להבין דבר מתוך דבר.
בימוי: אבי נשר | תסריט: אבי נשר, נעם שפצנר | שחקנים: ג'וי ריגר, נתן גושן, ששון גבאי, מיה דגן, יובל סגל, אביגיל הררי ומעיין בלום
ישראל, 112 דק'
קצת הגזמת גם אני צפיתי בו, וזה לא היה כזה נורא. ששון גבאי אכן נפלא. גם ג'וי ריגר מדהימה. יובל סגל נהדר. ממש לא אנמי. בגדול סרט נחמד. אבל נכון שהוא לא טוב כמו שציפינו. הסיפורים לא נסגרו טוב בכלל, הדמות של גושן לא משמעותית, הדמות של האם גם חסרת כיוון, והסיפור משנה הוא בכלל לא משנה. ומסתיים גרוע. סרט נחמד, אבל ציפתי לכל כך הרבה יותר...