אני גר בגליל התחתון במושב 'הזורעים' ואני מעוניין בחינוך השונה מהחינוך של הממ"ד האזורי בלביא.

על הפרק יש לי שתי אפשרויות:

א. לנסוע מידי יום 14 דקות ולפתוח מוסד קטן בצמוד/ בתוך הממ"ד הקיים ב'לביא'. למוסד החדש אין רישיון, אין לו מבנה וצפויות שנים של חוסר ודאות. גם כשיהיה מבנה מסודר, המוסד יהיה קטן והדבר יביא למשאבים נמוכים, מעט שעות תורה, חוסר מענה לצרכים מיוחדים (שיש כמעט בכל משפחה), חוסר יציבות בתקני הכיתות, תשלומי הורים גבוהים ועוד.

ב. לנסוע 9 דקות ולהיכנס תחת מוסדות 'נעם טבריה'. ישנם שני מתחמים סמוכים יחסית: נעם בנות ונעם בנים. שם, בניגוד ללביא, מאוד רוצים שנבוא. הזהות האידאולוגית קרובה וכל ילד יתקבל בברכה כחלק מהמוסד המחנך לתפיסה הקרובה אלי. מכיוון שכבר יש שני מוסדות קיימים הרי שקיימת תשתית ומבנים. ובעיקר, יהיה בית ספר גדול יותר שיוכל לתת מענה איכותי, מגוון, מקצועי, ופרטני לכל ילד וילדה, תוכנית מלמדים, תוכניות מיוחדות ועוד.

לו הייתי מביט לטווח הארוך על טובת ילדיי, ודאי הייתי בוחר באפשרות השנייה: להצטרף לבית ספר חרדי לאומי קיים ולא ללכת על הרפתקה שבסופה תוצאה בינונית.

לו הייתי מפקח במנהל החינוך הדתי, יש לי שתי אפשרויות:

א. לאשר פתיחת עוד בית ספר חרדי לאומי באזור, ובכך למעשה יהיו כמה מוסדות קטנים ודלי משאבים באותו אזור. האחריות תיפול על הממ"ד הגדול בלביא, שגם הוא יכנס לקשיים. בדרך, יעזבו רבים, והחמ"ד יקטן (כפי שקורה במקומות רבים בארץ).

ב. להתעקש שאותו מוסד שניפתח בהזורעים ללא רישיון, יצטרף למוסדות נעם טבריה ובכך להבטיח מוסד חרדי לאומי גדול ואיכותי, המשרת נאמנה את האזור כולו. הדבר יתרום לאנשי טבריה, ואנשי טבריה יתרמו לאנשי הגליל. הקושי היחיד יהיה בסידור ביורוקרטי של הסעות ממועצה אחת לעיר אחרת. לא לכולם זה נח, אך זהו דבר פתיר.

עד כאן ניסיון להציג את הדברים ללא אידאולוגיה, אלא מתוך הסתכלות רחבה של מדיניות ציבורית אזורית ואחריות לכלל באי החמ"ד: חרדל"ים, מתונים ומסורתיים.

אני מבין היטב את החששות מההליכה לטבריה, אך מהיכרות וניסיון אישי, אני יכול להעיד שחיבור בין אוכלוסיות שונות, תורם לכולם, חברתית ודתית. די לפתוח מוסדות קטנים!

שר החינוך נפתלי בנט אנא דאג לפעול באחריות למען עתיד כלל ילדי הממ"ד.

=======

שמואל שטח הוא מנכ"ל ארגון 'נאמני תורה ועבודה'.