המחאה נגד הארכת חוק טל היא בעיני המשך ישיר למחאת הקיץ האחרון.
זה לא בגלל האוהל, המופיע כמוטיב חוזר במחאות. בקיץ הוא שימש להמחיש את המחסור בדיור בר השגה ובימים אלה את האוהל הצה"לי, העומד מול אוהלה של תורה. לטעמי, החוטים המקשרים בין המחאות, הרבה יותר חזקים.
מחאת הקיץ היתה מחאתו של המעמד הבינוני. הוא התקומם כנגד הקשיים הכלכליים של אנשים שעובדים קשה ומרויחים יפה, אבל בכל זאת לא מצליחים לרכוש את כל מה שהם רוצים. כבר אמר מי שאמר אז, שזו מחאה מאוד אנוכית.
המוחים נגד חוק טל החליטו לקרוא למאהל המחאה שלהם 'מאהל הפראיירים'. בקמפיין המתוקשר שלהם, הם מציגים את כל מי שמשרת בצבא כ'פראייר', כל עוד יש ציבור שלם שאינו מתגייס. אם תרצו, בפרפראזה למשפט הידוע, אפשר לומר בשמם ש'פראיירים גם מתים וגם לא מתחלפים'.
מחאה אגואיסטית
מתנגדי חוק טל ואיתם מובילי מחאת הקיץ, מציגים תפיסת עולם ונקודת מוצא מאוד בעייתית ומאוד אגואיסטית. אין כאן מחשבה על תועלת הכלל, אלא רק ניצול הכוח שלו, לצורך השגת המטרות של הפרט. ההמונים שיצאו בקיץ לרחובות לא הציגו סולידריות ודאגה אחד לשני, אלא את הרצון המשותף של כל אחד מהם לדאוג ולשפר את התנאים של עצמו.
מאות אלפי האנשים האלה, לא קמו כדי לתקן את מצבם של השכבות החלשות, מחוסרי הדיור והעבודה. אלה, ברובם, נשארו מוטלים לצד הדרך וגם המאמצים שעשו כדי לטפס על עגלת המחאה הדוהרת, לא צלחו.
מארגני המחאה נגד הארכת חוק טל, חלקם בגיל התיכון, מודיעים לנו בניגון ילדותי, שזה לא פייר שלא כולם מתגייסים: "למה אני כן והוא לא?". קו המחשבה הזה, מעיד על עומק השבר שבו אנחנו נמצאים. מחאה אמיתית, היתה צריכה להגיע ממקום של חרדה לאחדותו של עם ישראל.
מתוך חוסר יכולת וחוסר רצון להשלים עם ציבור גדול, שלא מוכן לקחת חלק במעשה שמבטא בצורה העמוקה ביותר את הערבות ההדדית הקיימת בעם. מי שלא מתגייס לצה"ל הוא ה'פראייר', שמוותר על הזכות להיות קשור, עד כדי מסירות נפש, לעם שלו.
ככה החרדים לא יתגייסו
אם יש משהו שצריך להדיר שינה מקברניטי המדינה, זה ודאי לא עניין אי הגיוס לצה"ל שמקשה על השתלבותם של החרדים בשוק העבודה, אלא ההחלטה של מנהיגי המגזר החרדי, למנוע כמעט בכל מחיר מצאן מרעיתם, להיות חלק אמיתי מהדבר הכי משמעותי שעם ישראל עושה ב-2000 שנה האחרונות.
אם יש סיבה שחומות של ניכור מבדילות בין הציבור החרדי לציבור הכללי במדינת ישראל ושבקלות רבה מדי הן צומחות, מתעבות ומתכהות, היא ודאי אי ההשתתפות של החרדים בנטל הביטחוני. זה הדבר שצריך להדאיג כל יהודי במדינת ישראל ושבשבילו שווה לצאת למחאות.
חשוב גם לזכור שרק מתוך תפיסה כזו, יהיה אפשר לחולל שינוי אמיתי בעניין. אף חרדי לא יתגייס בגלל מישהו שמתעקש לא להיות פראייר.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
