נתניהו הקדים את הבחירות כי הוא פוחד ממשה פייגלין.
מחר, ביום שלישי, יתקיימו בחירות בליכוד לשלושה מוסדות: מועצות הסניפים המקומיים של הליכוד, מרכז הליכוד וגם לראשות הליכוד.
נשאלת שאלת תם: למה נתניהו, שלא רוצה עכשיו ללכת לבחירות כלליות, ויש לו ממשלה יציבה וחזקה עד כמה שניתן, פתאום רץ לפריימריז בתוך מפלגתו שלו (וזאת בניגוד לחוקת הליכוד הדורשת לקיים את הפריימריז סמוך למועד הבחירות הכלליות)?
נשאלת שאלת תם נוספת: למה נתניהו לא הלך במסורת בגין סבא, וקיים את הפריימריז לרשימה לכנסת יחד עם הפריימריז לראשות הליכוד? הרי כך תמיד היה, וכך גם הגיוני שיהיה. הבחירות לרשימה ולראשות הליכוד – אלה בחירות הקשורות לבחירות הכלליות. לעומת זאת הבחירות למוסדות הפנימיים מתקיימות בדרך כלל בנפרד.
הסיבה לכך היא: נתניהו מפחד מפייגלין! לא שהוא מפחד להפסיד לו (בואו נהיה ריאליים), אבל הוא כן מפחד מעלייה בכוחו היחסי – עלייה שתצביע על כך שפייגלין הוא אלטרנטיבה אמיתית מתוך הליכוד לנתניהו.
ניצחון בלמעלה מ-90% או יותר – זה הניצחון היחיד שירגיע את נתניהו, ויסיר ממנו את אימת הזיהוי של הליכוד עם כוחות שמאמינים בייעוד עם ישראל – אלה המכונים "משיחיים".
התרגיל המבריק של נתניהו
נתניהו הרחיק את הפריימריז לראשות הליכוד ממועד הבחירות הכלליות כדי לטשטש את ההתמודדות שלו מול פייגלין ולהרחיקה מאור הזרקורים. אם הוא היה יכול, הוא היה עושה אותו דבר גם לפריימריז על הרשימה לכנסת, אלא שכאן האינטרס של שאר חברי הכנסת של הליכוד גובר עליו, כי הם לא מעוניינים במאבק כרגע, כשאף אחד לא מתעניין בהם.
עם זאת, נתניהו עשה תרגיל חכם. האיחוד של הפריימריז לראשות הליכוד עם הבחירות למרכז ולסניפים מגדיל את סיכוייו של נתניהו לזכות בפער גדול יותר על פייגלין, וזאת תוך שימוש ציני למדי בתכונות אנושיות פשוטות.
כל מי שעסק אי פעם בבחירות יודע שאחוזי ההצבעה זה הדבר החשוב ביותר בקביעת התוצאות. יש כלל גדול בחיים הפוליטיים: רק מי שאכפת לו מספיק – בא להצביע. לכן, במצב שבו אין מוטיבציה מיוחדת למצביעים להגיע, הגורמים האידיאלוגיים יותר עולים למרכז הבמה, ובהם גם משה פייגלין.
מה שביבי עשה בבחירות האלה הוא לאחד את הבחירות לראשות הליכוד עם הבחירות למרכז, שבהן לכל פעילי השטח – חברי המרכז הנוכחיים – יש אינטרס מובהק להביא כמה שיותר מצביעים, כדי שהם בעצמם ייבחרו.
אותם מצביעים שיבואו להצביע אך ורק בשביל חבריהם מן הסניף בסבירות גבוהה יצביעו נתניהו ויחזקו את כוחו (מי שבא רק בשביל חברים – ספק אם הוא נמנה על מחנה אידיאולוגי כלשהו, וממילא יצביע לנתניהו). בשורה התחתונה אותם המתפקדים שלא היו יוצאים מהבית רק כדי להצביע לנתניהו – לא באמת מאמינים בדרכו.
בעצם, נתניהו מנסה לדלל את הקולות האידיאולוגיים בליכוד, על-ידי כוחה של העסקנות המקומית שתביא לקלפי את אותם המתפקדים שלא מוכנים לבוא אליו מתוך שיקולים אידיאולוגיים. את התרגיל הזה מסווים בטענות של חיסכון תקציבי ונוחות טכנית מבחינת המפלגה.
ירידה וירטואלית של פייגלין
ייתכן שהדבר יעלה בידיו והאחוזים בהם פייגלין יזכה הפעם באמת ירדו ביחס להתמודדות הקודמת, אך לא יהיה לזה קשר לתהליכי אמת בליכוד ובחברה, אלא לטריק. זה לא התרגיל הראשון של נתניהו במאבקיו עם פייגלין, וכנראה גם לא האחרון, אבל הפחד שלו חושף את האמת – כוחו של פייגלין בקרב הליכודניקים האמייתים הולך ומתחזק.
ביבי מתייחס אל פייגלין כאל הסטרא אחרא – אסור להזכיר את שמו בקול. כאשר הקלטות משמו מושמעות למתפקדים על מנת לשכנעם לבוא להצביע, לא מציין נתניהו את שמו של מתחרהו היחיד בבחירות – משה פייגלין.
ההתנהלות הזאת איננה לכבודו של נתניהו, אבל היא מצביעה על המציאות ועל יחסי הכוחות. אדם שמפחדים ממנו עד כדי כך – כנראה עלה על הכיוון הנכון לשנות את המציאות, ולהחזיר את הליכוד לייעודו המקורי, בניגוד לרצון נתניהו להתמסמס בתוך מחנה המרכז החמים.
==
אליהו בן אשר הוא חבר מנהיגות יהודית.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
