כך התקבלה פסיקת הרבנות הצבאית בעניין שירת נשים

הרבנות הצבאית קובעת את הנהלים סביב שירת נשים.

בשיחה שהתקיימה היום עם קצין בכיר ברבנות הצבאית, הוא מתאר את שרשרת קבלת ההחלטות וההמלצות בסוגית שירת נשים.

את ההמלצות לכתיבת פקודה אחידה סביב שירת נשים, התחילו לפני מספר חודשים, אבל לאחר האירוע בבה"ד 1 שבעקבותיו הודחו ארבעה צוערים אחרי שיצאו מטקס בו התקיימה שירת נשים, הצבא נכנס לסחרור סביב הסוגיה, מה שחייב את זירוז קבלת ההחלטות.

בעקבות האירוע, ביקש הרמטכ"ל בני גנץ חוות דעת הלכתית, כדי שתעמוד לו בעת ניסוח הפקודה החדשה.

ברבנות הצבאית מדגישים כל הזמן והבהירו זאת גם לרמטכ"ל ולפיקוד הבכיר של צה"ל, כי איסור שמיעת קול זמר של אישה, איננו חומרה או מנהג, אלא מדובר באיסור מדרבנן.

לדברי אותו גורם, במהלך החודשים האחרונים, התייעצו ברבנות הצבאית עם גורמים תורניים ורבניים מכל הקשת כולל ברבנים חרדיים, רובם הגדול סמך את שתי ידיו על המתווה ההלכתי אותו התווה הרב הצבאי הראשי.

ביסוד קביעת ההלכה אומרים ברבנות הצבאית, כי שלושה שיקולים מרכזיים עמדו לפניהם, החשוב שבהם הוא השאלה ההלכתית. כשבתוך ההלכה יש אפשרות להקל בנסיבות מסוימות בעיקר בהסתמכות על "הנאה הבאה לאדם בעל כרחו" ו"ליכא דרכא אחרינא" (=אין דרך אחרת), שיקולים המופיעים בהלכה כצדדים להתר.

בסעיף זה קובעים ברבנות כי האפשרויות להקל בהופעה של זמרת בתוך טקס צבאי הם רבות הואיל וההופעה אינה החלק המרכזי של הטקס אלא חלק קטן ממנו. לזה מוסיפים ברבנות את האפשרות להסיח את הדעת משירת הזמרת וכן את אי הכרתה כתנאים נוספים להיתר.

אחד השיקולים המרכזיים אותם ציינו ברבנות הוא ההתחשבות במשפחות השכולות, שנפגעות מתנועת החיילים פנימה והחוצה במהלך הטקסים. ברבנות אומרים כי שיקול זה לא הכריע לצד הקולא, אלא הצטרף לשאר השיקולים.

בנוסף הצטרפו שיקולים המדברים על כבוד התורה וכבוד האומה וכבוד צה"ל כיחידה אוטונומית. לכידות היחידה היא יסוד מרכזי בצה"ל, ולרבנות הגיעו תלונות רבות של מפקדים הטוענים כי המצאות חלק מהחיילים בטקסים פוגעת באחוות הלוחמים והורסת את המרקם החברתי של היחידה.

כאמור שני השיקולים האחרונים הצטרפו לפסיקה המקלה של הרבנות.

טקסי זכרון – כן, ימי הווי – לא

הפסיקה הרשמית של הרבנות הצבאית שתועבר לרמטכ"ל קובעת כי בטקסי זכרון כדוגמת יום השואה ויום הזכרון לחיילי צה"ל וכן בטקסי זכרון חטיבתיים מתירה הרבנות הצבאית הראשית לחיילים דתיים להכנס ולהיות נוכחים בטקס.

ברבנות אמרו כי הם אינם מחייבים את הכניסה, "את זה הרמטכ"ל יחליט ולא אנחנו", אבל הם נותנים את הגיבוי ההלכתי לשאלת הכניסה לטקס. עם זאת קובעים ברבנות כי חייל שנכנס לטקס לא יוכל לצאת באמצע, כדי לא לפגוע כאמור במשפחות השכולות.

בטקסים לא רשמיים, כדוגמת אותו אירוע בבה"ד 1, תנתן ההחלטה על שחרור חיילים למפקד הנמצא בשטח. ברבנות אומרים כי הם מצפים מהמפקדים לנהוג בהתחשבות ברגשות החיילים הדתיים, אבל עם זאת, אם אחרי שיקול דעת עמוק ופרטני של המפקד הוא החליט כי כולם יכנסו לשטח, במקרה "דיעבדי" כזה, יכולים החיילים להכנס לטקס.

באירועי נופש והווי, יש פטור מוחלט לחיילים דתיים מכניסה לאירועים המכילים שירת נשים.

את ההמלצות האלה הגישו ברבנות לעיון הרמטכ"ל, כשסביר להניח שיקבל אותן כלשונן. את הפקודה הסופית לגבי שירת נשים, צפוי הרמטכ"ל לפרסם בימים הקרובים.

אחרי הקביעות האלה, עולה ברבנות השאלה ביחס שבין ראשי הישיבות שמורים לתלמידיהם לסרב פקודה ולא להכנס לאירועים עם שירת נשים. על כך משיבים ברבנות כי הם "המרא דאתרא" בתוך הצבא.

"ראשי הישיבות צריכים לגלות בגרות ולהבין כי בתוך הצבא יש גוף הלכתי מוסמך. כל ניסיון לנקוט פעולות אישיות פוגע גם בחיילים וגם במוסד הרבנות". אומרים ברבנות הצבאית.