'חרדיזציה'. כך מכנים לא מעט כותבים סרוגים את התהליך שעובר, לטענתם, חלק לא קטן מהציונות הדתית.

אריאל שנבל (מוצש) קונן על כך ש"ההשתלטות החרדלי"ת מדירה שינה מעיניו". חבר הכנסת אורלב טען (ב'שבת בשבתו') שה"סממנים החרדיים" שהתגלו בציונות הדתית נראים בעיניו כ"כפירה בעיקר". לא פחות.

ומדיבורים – למעשים. בשבוע שעבר, התבשרנו על הקמת ארגון רבנים בשם 'בית הלל'. הארגון, שיושק בסוף השבוע אי שם בנתניה, חרת על דגלו את הסיסמא 'הנהגה תורנית קשובה', ושואף להציב אלטרנטיבה להנהגה החרדלי"ת.

קשה להכחיש את הטענות. אי אפשר להתעלם מהן.

אז מה יענו החרדלניקי"ם? איך הם יתמודדו עם ה'האשמות החמורות'?

הציונות הדתית הניפה דגלים רבים. תורה, יראת שמים, צבא, יחס אוהד למדינה, יחס מכבד לחילוניים, רחבות אופקים כערך, ולא רק כאמצעי לפרנסה ועוד.

במצב האידיאלי – כל הערכים חיים בשלום זה עם זה, ואף מפרים זה את זה. אין מלכות נוגעת בחברתה. זהו החזון האוטופי, המקף המיתולוגי,השוזר את כל מגזרנו השסוע. מהר ברכה ועד הר עציון. מהביצה בקטמון ועד אברכי הר המור.

אך מה עושים, כשמתחילים חיכוכים? כשצפוף על רחבת המסדרים ואין שם מקום ליותר מדי דגלים?

כשיש לא מעט חיילים, שרמתם הרוחנית ירדה בעקבות השירות הצבאית? כשלימודי החול בישיבות התיכוניות, גרמו לכך שרוב הנוער הסרוג מסיים י"ב בלי לדעת ללמוד דף גמרא כמו שצריך? שלא נדבר על דתלשי"ם למיניהם?

כשחשיפת היתר ל'תרבות המערב' לגווניה, הפילה חללים בכל יישוב, כמעט בכל בית? כשרצף אירועים, מההתנתקות, דרך פוגרום עמונה, ועד למעצר העדין והמנומס של הרב ליאור, יצרו מצב שלא צריך להיות ברי חמיש כדי לחשוד שמישהו סימן אותנו, שם למעלה?

כאן מתחיל הפילוג.

החרדלניקי"ם סבורים, אולי, שלא כל הדגלים שווים. לא כולם באותו גובה. כל הדגלים האחרים נועדו לרומם ולחזק את הדגל המרכזי – תורה ויראת שמים.

התפקיד של המדינה הוא לקדש את שם האלוקים, 'יסוד כסא ה' בעולם', הגדיר המטריה המאחדת את כל תתי הגוונים בציונות הדתית – הרב קוק. הצבא נוצר, כדי שנחיה בשלווה ונתפנה ללימוד תורה וקיום מצוות באופן ציבורי.

לימודי החול נועדו כדי להפרות ולגדל את לימוד התורה. ממילא, כשהשירות הצבאי גובה מחיר רוחני כבד – מתחילים להרגיע עם הממלכתיות הנוטפת. כשלימודי החול מקטינים את כמות תלמידי החכמים הסרוגים – מתחילים להקים ישיבות קטנות.

כשהסמארטפונים משחיתים כל חלקה טובה – מתחילים להקפיד יותר על צניעות, אפילו מעבר לדרישות ההלכה היבשה.

אז נכון. יש 'חרדיזציה'. אך במצב הנתון, היא הכרחית. במצב הנתון חייבים להנמיך, זמנית בלבד, את שאר הדגלים כדי להעלות ולחזק את הדגל המרכזי. פשוט אין ברירה.

חייבים לקחת, שני צעדים אחורה.

==

דניאל סגרון הוא תלמיד ישיבה.