רוב סדרות הדרמה המיוצרות בארץ מספרות סיפורים אנושיים, ביתיים וקטנים. חלקן חושפות מגזרים צבעוניים יותר, חלקן נוגעות במצבים משפחתיים מורכבים, מצבי מתח, פוסט-טראומה וחלקן נוגעות באופן ישיר במצב הקיומי כאן בארץ היהודים. ייתכן ואני טועה, אך נדמה לי שזו פעם ראשונה שמגיעה למסך הטלוויזיה בארץ סדרה ישראלית שהיא דיסטופיה.

דיסטופיה היא מציאות בדיונית-ריאליסטית שבה כוחות חברתיים שליליים שולטים במרחב האנושי. למשל, סיפורה של שפחה הסדרה המפורסמת (והמאוד טובה ומחרידה) היא דיסטופיה כי היא מתארת חיים במדינה בה שולטת שכבה חברתית שוביניסטית דתית ואלימה.

אני חושב שזה לא קורה כאן הרבה, כי כמו בקולנוע, יש אצל היוצרים נטייה לספר סיפורים ריאליסטים. כמו לשים מצלמה מול החיים עצמם, בלי תוספות ובלי דרמות מוגזמות. בלי לפרק את המציאות בעצם. אולי כי המציאות לבדה, מספיק דרמטית. 'אוטונמיות' לוקחת את המציאות הקיימת כמו שהיא אך מותחת אותה לקצה בדיוני ואפל. במובן הזה היא גם מאד ישראלית וגם מאד מאד לא.

כישראל התפצלה לשתיים

יונתן אינדורסקי, המוכר לנו כבר מ'שטיסל' ולאחרונה גם מ'דרייבר' שוב מתעסק ביצירה שלו בעולם החרדי שממנו הוא בא. הפעם הוא מותח את גבולות היצירה שלו מחוץ לריאליזם המוכר ובונה עולם שבו ישראל מחולקת לשתי אוטונומיות: אחת חילונית, שבירתה תל אביב ואחת חרדית, שבירתה ירושלים.

הסרוגים, אגב, נעלמו. בינתיים. בישראל המחולקת ניתן לעבור, אחרי בידוק קפדני ובתנאים מסוימים, מאוטונומיה אחת לשנייה אך הפערים בין שתי האוטונומיות מחודדים היטב.

עלילת הסדרה נפתחת כשהבת (טלי שרון המצוינת) של האדמו"ר, מנהיג האוטונומיה החרדית (שולי רנד איזה כיף שחזרת לשחק) מגלה שהתינוקת שנולדה לה לפני שנים לא מתה, כפי שהיא חשבה, אלא חיה וקיימת כילדה חילונית במדינת תל אביב. מכאן יתחיל מאבק משפטי פוליטי ומן הסתם, רווי יצרים, בין שתי האוטונומיות כשבתוך שתיהן מתגלגלים גם הסיפורים האנושיים והקונפליקטים משני צדדי החומה.

רעיון מבטיח בחוויה בינונית

יש בסדרה משהו מבטיח. אינדורסקי מכיר את העולם החרדי היטב והיצירות הקודמות שלו הן נוגעות ומרגשות. בנוסף, יש כאן קאסט שחקנים רחב שכולל את אסי כהן, רותם סלע, דאנה איבגי, יעקב זדה דניאל, דב נבון ועוד. כולם מנוסים וטובים בכלל ומצליחים להיות 'חרדיים' ואמתיים בפרט.

על אף שדווקא לאסי כהן, שמשחק בסדרה תפקיד כמעט ראשי, פחות האמנתי. משהו חרק לי בדמות שלו, למרות שאולי החריקה הזו משרתת את העניין כי הוא משחק דמות שנמצאת קצת על התפר בין העולמות.

למרות ההבטחה, אם לא יקרה משהו ממש טוב בפרקים הבאים, אני קצת התאכזבתי. יש איזו חוויה בינונית בסדרה. שוב, המשחק מדהים, המונולוגים רובם טובים והסיפור טוב. אבל משהו לא עובר טוב, בעיקר ברמת ההפקה.

זה אכן קשה ודורש תקציב רב להפיק סדרה שזה הרקע שלה, תקציב שכנראה אין בארץ, אבל אם בוחרים לייצר סדרה כזו בכל זאת, אי אפשר שדלות התקציב תורגש. גם הקצב של הסדרה חורק קצת, אין משהו שסוחף להתעקש להביט בסצנה הבאה, משהו מפוזר קצת.

כאילו ההתרגשות מעצם הרקע לסיפור מרגשת מהסיפור עצמו וגם היא, מובעת באופן די דך. בכל זאת, יש כאן משהו חדש ואחר וייתכן שככל שהפרקים יתקדמו, דברים ייראו אחרת.