הופך את הסדר: היסוד האנרכי של יום הכיפורים

האם נוכל לחיות בעולם תזזיתי שבו השינוי הוא הקבוע היחיד; שבו התשובה היא הדבר המארגן? הרב ד"ר בני פרל על הסיבה מדוע הישראלים מתחברים דווקא ליום כיפור

הופך את הסדר: היסוד האנרכי של יום הכיפורים
  באדיבות המצולם

יום הכיפורים בסרוגים. בישראל המקטבת את עצמה לדעת, יש קונצנזוס מפתיע ביחס ליום הכיפורים. הכבישים עירומים ואנשים מתכנסים לדממה. גם מי שלא מגיע דרך קבע לבית הכנסת, עובר בו כדי להבהב משהו.

כפי שנראה להלן, יום הכיפורים מציין יסוד אנרכי, מה שמעצים את ההפתעה בהתכנסות סביבו.

עשרת ימי תשובה ששיאם הוא יום הכיפורים, מתחיל בחג שתכניו מבלבלים, בראש השנה. בתורה, אין זכר להיותו של ראש השנה "יום דין" הוא מוזכר בקיצור נמרץ כ"מקראי קודש" – כינוי לחג. חז"ל הקנו לו את המעמד של יום דין ומכאן החיל ורעדה שמלווים אותו.

מי שמבקש לחגוג את ראש השנה נקלע לסתירה, מצד אחד חלה עליו חובת שמחה כבכל חג, ומאידך, כיצד יוכל לשמוח בשעה שאימת הדין מוטלת עליו? תשובות רבות ניתנו לסתירה זו, לדעתי, חז"ל לא ראו סתירה בדבר, מי שבחר באמונה, בחר בעולם שיש בו סדר, דין וצדק וזה עצמו משמח. אין שמחה בעולם כאוטי ולא מובן.

יום הכיפורים הופך את הסדר

תפילות ראש השנה מכריזות על כך בפירוש, אנו מצפים לעולם שבו תתנשא מלכות האלוהים על הכל, שבו יהיה דין אחד ומשפט אחד וממילא ידע כל פעול שיש סדר וארגון במה שמופיע מול עיניו. אכן, גם אם כרגע המציאות לא מרנינה, המאמין בוחר לקוות שמנקודת מבט היסטורית ההתרחשויות הבלתי מובנות יקבלו הסבר וסדר.

יום הכיפורים הופך את הסדר. בעוד הסדר הטוב מארגן את העולם וכעת יש בו צדיקים ורשעים; מי שהולך בדרך הנכונה ומי שמפר את הסדר, יום הכיפור, כבר במקרא מיועד כדי לכפר, כדי לקבל את העבריין ולמחוק את מעשיו. רעיון התשובה, שהוא הרעיון המרכז של יום כפור, הוא רעיון שקשה להולמו, הוא הופך את הקערה על פיה, החוטא מתהפך, ויותר מכך, התלמוד טוען שבמקרים מסוימים, לא רק שהחטא אינו מופיע כחטא, הוא עצמו הופך להיות מצווה, לא פחות.

לא לחינם ספר יונה נקרא ביום כיפור, יונה מתרעם על האיוולת של התשובה, אם בכל פעם שאדם יחטא הוא יוכל למחוק את עוונו, איזה סדר יקבל העולם? האם נוכל לחיות בעולם תזזיתי שבו השינוי הוא הקבוע היחיד; שבו התשובה היא הדבר המארגן?

מהלאום לפרט

בעוד ראש השנה מדבר על העולם ("מלוך על כל העולם כולו בכבודך" אנו מבקשים בתפילות) יום כיפור מדבר על חטאי היחיד. גם אם הווידוי נאמר בלשון רבים, הרי החטאים המוזכרים בו הם נפתולי איש ומזימות ליבו. יש כאן מעבר מהאוניברסלי לאינדיבידואלי, מהלאום לפרט, מהיחד ליחיד.

הפרט, כסובייקט, אינו נכנע לסדר, לאירגון, הוא תמיד קונקרטי מיוחד ואין כמותו. הסובייקט הוא גם האינטימי, זה שמסוגל לראות את עצמו ובה בעת את זולתו. יום הכיפור הוא יום העמידה של הסובייקט מול הסובייקט, עמידה שהיא תמיד רכה ומוותרת על יומרה למלוך על כל העולם. היא אינה יודעת כללים וסדר, היא סוג של אנרכיה.

הישראלים של העת הזו, מחפשים ישועה באינטימיות ובבריחה מתיוגים, כללים, מנגנונים וסדרים מסתבר שדווקא באינטימיות הזו הם מוצאים את ה"ביחד" את השייכות לדבר מה.

מצב הביניים של היובל

ומה מתרחש בין ראש השנה ליום כיפור? כמדומה שאת התיאור המרטיט ביותר לימים אלו ניתן למצוא באמירה תלמודית אגבית במסכת ראש השנה, התלמוד מספר על שנת החמישים שבה עבדים השתחררו, קרקעות חזרו לבעליהן המקוריים ואווירת חרות הייתה מבסמת את העולם. רגע שחרור העבדים היה ביום כיפור, אז הסתיימו המעמדות, אבל מראש השנה ועד יום כיפור מתואר מחזה מרהיב וכך לשון התלמוד:

מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם, אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן. כיון שהגיע יום הכפורים – תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן, ושדות חוזרות לבעליהן.

מצב ביניים זה של עשרת ימי תשובה אשר ביובל, הוא אולי המצב שאליו חותרת האנושות, העבדים עדיין בבית האדון, אבל הם עם עטרה בראש, הם שמחים, אוכלים ושותים והאדון, כנראה גם הוא אוכל ושותה ושמח. יש אדון ויש עבד, אולי לא נצליח אף פעם להשתחרר מסדרים ומנגנונים מדכאים, אבל מערכות היחסים ישתנו.

היום הזה עם הכבישים הריקים, ההתכנסות, הוויתור על היוהרה (ויתור שמלחמת יום הכיפורים רק העצימה אותו) החזרה אל הפרט המחפש מגע קטן למשהו גדול יותר, היום הזה, כמו יום הזיכרון שבערב יום העצמאות, הוא יום שישראל מחפשת אותו, נכספת שלא יהיה רק יום חולף.

==

הרב ד"ר בני פרל הוא ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים בר אילן, תל אביב.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
4 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
...
עידן הנבואה | 12-09-2018 18:46
עצוב זה כבר לא זה. המפולת העולמית והישראלית היא מבהילה עצומה ורבה. זה כמו לראות הפעלה מכונתית מכנית. כל העולם נופל. נפילת העולם במאה 21. עליית המכונות עידן המכונות אובדן הנשמה. שלטון רוחות ההבלים. מיצעד האיוולת מדורת ההבלים. על הגרוטאסקה האבסורד הסוריאליזם .
2
גיבובי מילים לא קשורות, יענו הבנאדם חכם...
פילוסוף | 12-09-2018 22:40
איזו אנרכיה יש ביום כיפור? בנאדם מתוודה על החטאים שלו על מה שעשה לא לפי הסדר שהקבה ציוה בתורה. אין משהו יותר צייתני וכנוע. הסובייקט לא עומד מול הסובייקט אלא דוקא מול האובייקט, הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה. פעם בשנה הישראלי מודה שיש סדר אלוקי, ומשהו לא בסדר בהתנהגות שלו כל השנה. מתקרב קצת, גם אם לא הרבה. עזבו אותו חבר'ה, סתם מגבב מילים.
3
בין ר"ה ליו"כ
בן אור | 13-09-2018 10:39
לכאורה קיימת סתירה לא רק ביום רה עצמו כנל אלא גם בסדר בהקדמת רה כיום הדין ליום הכפורים כיום כפרה כמלכותא דארעא. חומר למחשבה.
4
כנראה החילונים מכירים היטב את ספר יונה
יפה יוסף | 17-09-2018 10:01
יום אחד ביום כיפור צמים ולא נוסעים והקבה נותן חיים לעוד שנה.אבל הם לא יודעים שאחרי המוות בא התשלום המלא.החלום הוא דוגמא לאחר המוות.אחרי חלום רע קמים מבועתים כאילו זה היה במציאות.