על מה באמת הויכוח בינינו לבין ארגון חותם?

קשה היא מלאכתם של "הצדיקים הטהורים", עליהם כתב הרב קוק זצ"ל שאינם קובלים על הרשעה, הכפירה והבערות אלא מוסיפים צדק, אמונה וחכמה ("ערפילי טוהר", עמ' ל"ט). קל הרבה יותר לקבול ולזרוע שנאה, למתוח ביקורת על אחרים ולהטיל בהם קלון, להגדיר אותם כניאו-רפורמים ולתייג אותם כעוכרי ישראל.

אפשר בנקל לייחס לבעלי עמדות חולקות כוונות שליליות ולבסס אותן על טיעונים מפוברקים, ועל נתונים שגויים ואף שקריים. העושה זאת מתוך אמונה שהוא פועל לשם שמים יכול אף לחשוב את עבירותיו למצוות, ובמקום שיאיר את חודש התשובה באורם של "אורות התשובה" המבקשים להאיר את כל היש ולחברו לא-לוהות, עלול להחשיכו בחשכת הגלות הנגועה בשנאת חינם ומהולה במאבקים פנימיים המעכירים את הנפש ומחלישים את החברה.

אף אני העני ממעש, אינני מתיימר להימנות על הצדיקים הטהורים, וקלה הייתה דרכי אילו בחרתי להתנצח ולהתנגח להפריך ולהכפיש, ואף להאיר באור מגוחך את הביקורת הסרקסטית שהוטחה לאחרונה בשורה של אנשים וארגונים שעושים לילות כימים בעסקי ציבור באמונה. חלקם הגדול פועלים בהתנדבות גמורה וללא קבלת פרוטה משום קרן ישנה או חדשה, וחלקם האחר ויתרו על משכורות שמנות כדי לפעול בעמותות ללא כוונת רווח על מנת לקדם ערכים יהודיים ועקרונות מוסר ולהוסיף נדבך בתיקונו של עולם.

ברם, לא על דרך הניצוח והוויכוח השלילי תהיה תפארתנו. מלחמה של הטלת בוץ בין תתי המגזרים של הציונות הדתית היא ההיפך הגמור מכל הווייתי כיהודי מאמין וכמי שגדל משחר היוולדו על ברכי הגותו וחזונו של הרב זצ"ל. יתר על כן, לא הייתי מהין לתת יד למלחמות היהודים, למרות האש הכבדה שנפתחה לפתע מכיוון לא צפוי, ולו רק משום שאני רוחש כבוד לחוגים התורניים-ציוניים שבחרו לתקוף אותי ושכמותי. אני מעריך את פועלם של הרבנים, המחנכים ובתי המדרש המכונים חרד"לים שטובת היהדות ועם ישראל לנגד עיניהם, ומוקיר את תרומתם.

על מה ניטש אפוא הפולמוס במחננו? טעות היא לטעון שהזרם האחד דוגל באינטרס הדתי ואילו הזרם השני פועל נגדו, כביכול האחד רוצה במדינה יהודית והאחר במדינת כל אזרחיה. שני הזרמים פועלים לחיזוק מדינת ישראל כמדינה יהודית, אלא שלנוכח האתגרים הגדולים שמזמנת לנו התקופה התהוו שתי גישות בשאלה כיצד לעשות זאת, והן באות לידי ביטוי בשורה של נושאים:

בתחום השוויון לנשים אין מחלוקת על כך שיש לשמור על ההלכה, ואין מחלוקת על חשיבות ערך המשפחה, שכן גם הדתיות הפמיניסיטיות הן פמיליסטיות. אולם יש מחלוקת האם יש להיאבק לצמצום השוויון לנשים או שהוא משקף התקדמות מבורכת והרחבת מימוש צלם אלוקים שבאדם? האם לאפשר התפתחות של נשים בכל תחום, אך להותיר אותן מודרות לחלוטין בתחום החיים הדתיים, או לקדם שותפות נשית גם בחיים הדתיים ככל שההלכה מאפשרת? אלפי בנות ונשים כבר מזמן היו מתרחקות מעולם בתי הכנסת אלמלא חלה התקדמות במעמדן ובהשמעת קולן, התקדמות שנוצרה על ידי ארגוני הנשים ופעילותיהן והחוגים הקרובים להם.

אין מחלוקת על חשיבותם של נישואים כדת משה וישראל, אך יש מחלוקת כיצד לעצור את הסחף של אלפי זוגות שאינם רוצים להינשא כלל או שאינם רוצים להתחתן בטקס הלכתי. האם השמרנות והקיפאון הם שיעשו זאת או דווקא הסכמי קדם-נישואין, צמצום בעיית העגינות וסרבנות הגט ומתן ביטוי אישי בטקס החופה, עשויים להביא לכך שעוד ועוד זוגות יחדלו לחשוש מנישואין כהלכה?

אין מחלוקת על כך שדרכם של הזרמים הלא-אורתודוקסים אינה דרכינו, אבל יש מחלוקת האם  האידיאל הדתי הוא להילחם בהם בכל דרך ומחיר, תוך שימוש בתארי גנאי דוגמת "גרועים מנוצרים", או שאכפת לנו מלמעלה משני מיליון יהודים, ועודנו מאמינים ב"כל ישראל ערבים זה לזה".

אין מחלוקת על כך שיחסים חד-מיניים אסורים מהתורה, אולם האם הגדרת הלהט"בים כסוטים, חולים, נכים וכדומה תקדם את הזוגיות הרצויה ותפתור בעיה כלשהי, או שהיא רק תרחיק מהיהדות אותם ואת רוב הציבור? האם יחס מכבד ומכיל משמעו מתן לגיטימציה (מושג שהפך למצווה מעשרת הדברות), או שגילוי סובלנות והבנה יביא לכך שצעיר דתי שיוצא מהארון יוסיף להישאר קרוב לארון הקודש?

האם כפיה של הפרדה מגדרית מהגיל הרך והפיכת מוסדות חינוך לתורניים, וקבלה סלקטיבית של תלמידים מגביר את החינוך הדתי בישראל או שהוא רק מרחיק ומדיר תלמידים רבים שבאים מבתים דתיים ליברלים או מבתים מסורתיים ושולח אותם לחינוך החילוני?

האם מלחמות השבת וההתעקשות הדוגמטית להיאבק על שימור הסטאטוס קוו ז"ל מקדמת את השבת היהודית במרחב הציבורי בישראל, או שדווקא בניית הסכמות ברוח אמנת מדן-גביזון (והאמנות שקדמו לה) לפיהן תתאפשר פעילות פנאי ותרבות מסוימת בשבת, אולם תצומצם למינימום הפעילות המסחרית היא שתשפר את מעמד השבת בישראל? בפועל הרבנים מנעו עד כה כל הידברות והסכמה, וכך התרחבה והתרבתה פעילות חול בשבת בכל התחומים ובעיקר מסחר עד לאין שיעור.

האם שימור והקפאת המצב בעולם הרבנות, כולל פוליטיזציה של הרבנות ורבנים שאינם מתפקדים היא שמרבה קידוש השם בעולם, או שההצעות המפורטות של נאמני תורה ועבודה בדבר יתר שיתוף של הציבור בבחירת רבנים, קציבת קדנציה לעשר שנים ועוד הם שיקדמו את החזון של מייסד הרבנות, הראי"ה קוק זצ"ל: "לקרב את הלבבות ולהכניס רוח של שלום … לחזק התורה וכבודה על אדמת הקודש".

אלה הן כמה דוגמאות מנושאים רבים ומגוונים בהן התהוו שתי גישות בעולם הדתי-ציוני. נושאים אלה כמו גם רבים אחרים נדונים בהרחבה בשמונים הגיליונות של כתב העת "דעות" היוצא לאור על ידי נאמני תורה ועבודה ובכנסי התנועה. אולם דוברי חותם העדיפו שלא לדבר לגופם של דברים אלא לגופם של אישים. הם ביכרו שלא לעסוק בתוכן אלא הצביעו על מקור אחד מני רבים של תרומות שמסייעות לפעילות של הארגונים הדתיים המתונים, בידיעה שקרן זו כה שנואה ומאוסה בעיני הציבור הדתי, עד שדי בעצם הדבקתה למצח הארגונים כדי לגייס המונים לקמפיין השנאה. כך ממש עשו גורמים אנטישמיים, להבדיל, שפטרו עצמם מלהתמקד בפעילותם ובתרומתם של יהודים. הם היו מדביקים קרן למצחם בציוריהם, ודי היה בכך כדי ליצור דמוניזציה מעוותת ומבעתת. של ארגונים אלה. קצר המצע מלהתייחס לעניין מופרך זה, אולם בשורה התחתונה, אילו יצליחו המתקיפים בתוקפנותם, וימנעו הגעת תרומותיה של הקרן החדשה לארגונים הדתיים, הם במו ידיהם יהיו אחראים להעברת אותם כספים ישירות לארגונים האחרים, ארגוני השמאל הקיצוני בהם קרן זו תומכת. האם על כך תהיה תפארתם? אתמהה!

כאשר הרב שלמה אבינר כותב על "הלכות שיימינג" (מצוי בגוגל) הוא מחיל את שבעת התנאים של החפץ חיים על ביוש ולשון הרע שמתבצעים באמצעים הטכנולוגיים של ימינו. ארגון חותם הצליח לרמוס ברגל גסה כל אחד ואחד מהתנאים הללו. אומרים שהקירות במאה שערים מחזיקים בזכות הפשקווילים הרבים שמודבקים עליהם. החומות שהולכות ומוקמות בידי אנשים בודדים מקרב החוגים התורניים- לאומיים בין קבוצות שונות בציונות הדתית נבנות באמצעות הפשקווילים המודרניים: סרטוני הסתה ואמרות נאצה במדיה החדשה. האם גם הם יחזיקו לדורות – הדבר תלוי בציבור: האם הוא יקרא אותם? האם יאמין למשפט שדה שגדל על מצע מנותק מהמציאות? האם הציבור יבין שהצדיקים הטהורים לא אמורים לעסוק בהכפשת יהודים ובוודאי לא בשנאת אחים?

אני הקטן גדלתי על דברי אבי זקני הרב יהושע קניאל זצ"ל, שכיהן כרב ראשי בחיפה במשך קרוב ליובל שנים, והיה תלמיד מובהק של מרן הראי"ה. בהספדו על רבו הוא הזכיר כיצד הרב קוק נהג לומר למי שמתחו ביקורת על מתינותו: "לעולם לא אצטער אם בטעות אהבתי את מי שלא הייתי צריך לאהוב, אבל מה מאוד יחרה לי אם חלילה אשנא את מי שלא הייתי צריך לשנוא". בהתאם לשיטתו פירש הרב קוק זצ"ל כי "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" על ידי כך "שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתברר איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו" (עולת ראיה א עמ של).

עודני מצפה שהרבנים החשובים שארגון חותם מזהה כרבניו יורו לצעירים הנלהבים  להיפגש ולנהל שיחה כנה עם האנשים והארגונים אותם הם השמיצו מבלי שניסו להחליף אתם מילה. על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, ומי יודע אולי נוכל להגיע להבנה ואף למחילה עוד לפני השנה החדשה.

=======

הרב ד"ר רונן לוביץ' הוא נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה'.