הסיפור הבא על הרב אברהם יצחק הכהן (הראי"ה) קוק זצ"ל, הרב הראשי לישראל והרב יוסף חיים (הגריח"ז) זוננפלד זצ"ל רבה הראשון של העדה החרדית בארץ באותה התקופה, יכול להעיד על השוני הגדול שעברו שני הצבורים.

סיפר הרב יוסף לייב זוסמן (מתלמידי הרב חרל"פ): "שמעתי מאחד מנכדי הרה"ח ר' מנדיל בריכטא שליט"א… שפעם קרה – כנראה בתחילת בואו של מרן הרב (קוק) זצ"ל לירושלים.

שהייתה אז איזו הופעה מלכותית, איני יודע את מהותה, והתקיימה אז קבלת פנים שהופיעו בה מרן הרב זצ"ל עם הגבאי שלו ר' לייביש ז"ל, וכן הגריח"ז זצ"ל עם הגבאי שלו שהי' אז ר"מ בריכטא הנ"ל, ופתאום הופיעה שם איזו רקדנית וזמרת והתחילה לזמר לכבוד האישיות שהופיעה אז.

ומיד מרן הרב זצ"ל ברח משם בכל כחו, ממש רץ מאד, והגריח"ז זצ"ל נשאר במקום, רק סתם את אזניו באצבעותיו, והי' כנוס בתוך עצמו ומתנענע וראשו מורד למטה.

ואז הגבאי שלו שאל אותו, היתכן, שהוא הרי הוא קנאי נשאר במקומו, ואילו הרב שאינו קנאי ברח משם. וענה לו הגריח"ז "עסאיזניכסט קיין כבוד המלכות צו אנטלויפן". שאין זה כבוד המלכות לברוח, שכאמור היה זה אירוע מטעם הממשלה הבריטית.

(הסיפור לקוח מתוך הקובץ התורני 'מאבני המקום' כרך י"ד.)

היום דווקא תלמידיו של הרב קוק הם אלה שדורשים את ההשארות באולם ואילו ממשיכי דרכו של הרב זוננפלד בעדה החרדית נוהגים כרב קוק.

האם העולם התהפך?

כמו מי אנחנו צריכים לנהוג, כמו אבי הכיפות הסרוגות או כמו אבי העדה החרדית?

==

הסיפור פורסם שוב ב'בסוד שיח'  של שאול שיף.